ז'אק שיראק, נשיא צרפת בין מאי 1995 למאי 2007, הלך היום לעולמו בגיל 86. שיראק כיהן גם כראש ממשלת צרפת וכראש עיריית פריז.
שיראק נולד למשפחה קתולית בפריז. בצעירותו גילה מעורבות פוליטית בשמאל הפוליטי, ואך חבר לגורמים המזוהים כקומוניסטיים. כשסיים את לימודיו התגייס לצבא, סיים בהצטיינות קורס קצינים והוצב באלג'יריה.
באותם ימים האלג'יראים לחמו בצרפתים במטרה לזכות בעצמאות, ושיראק נפצע במלחמה.
עם שחרורו החליט כי הוא מעוניין בחיים פוליטיים וב-1962 הוא מונה לראש הצוות בלשכתו של ז'ורז' פומפידו, שכיהן כראש ממשלה תחת הנשיא שארל דה גול. בשנים שלאחר מכן הוא נבחר לאסיפה הלאומית ואף כיהן כשר בממשלה.
בבחירות 1974 נבחר לנשיא ולרי ז'יסטאר ד'אסטן, שמינה את שיראק לראש ממשלת צרפת. כעבור שנתיים שיראק התפטר, וב-1977 נבחר לתקפיד ראש עיריית פריז, בו כיהן עד 1995.
שיראק התמודד לראשונה על נשיאות צרפת ב-1981, אך הפסיד לפרנסואה מיטראן, שניצח גם את הנשיא המכהן ד'אסטן. ב-1988 התמודד שוב בבחירות לנשיאות, והפסיד שוב למיטראן.
ב-1995 התמודד לנשיאות בפעם השלישית, הביס את הסוציאליסט ליונל ז'וספן והפך לנשיא צרפת. ב-2002 התמודד על התפקיד בפעם הרביעית, הפעם מול ז'אן מארי לה-פן, מנהיג מפלגת הימין הקיצוני החזית הלאומית.
בחגיגות יום הבסטיליה ב-14 ביולי 2002, נעשה ניסיון התנקשות בחייו של שיראק. איש ימין קיצוני פתח בירי לעבר השיירה הנשיאותית. הניסיון נכשל, והמתנקש נשפט לעשר שנות מאסר.
בזמן היותו ראש ממשלה נקט שיראק מדיניות פרו-ערבית מובהקת בעיקר מול עיראק. הוא עשה ככל יכולתו לחיזוק קשרי צרפת-עיראק, תוך הצהרה על הסכסוך הישראלי-ערבי כעל "הסכסוך הציוני-ערבי" על מנת לקדם זאת.
שיראק היה האחראי הראשי גם לאספקת הכור הגרעיני לעיראק שהופצץ על ידי ישראל במבצע אופרה.
בראשית כהונתו כנשיא נקט שיראק צעד יוצא דופן, ובנאום היסטורי בשנת 1995 הכיר לראשונה באחריותו של משטר וישי לגירוש יהודי צרפת להשמדה בתקופת מלחמת העולם השנייה, בהתייחסו למצוד ולודרום ד'איבר, והתנצל על כך.
בכך ניפץ את המיתוס שניסו כל קודמיו לטפח, שכביכול מרבית הצרפתים היו פעילי ותומכי רזיסטאנס שהתנגדו לנאצים, ועל הנאצים לבדם חלה האחריות לגורל יהודי צרפת.
בתקופת ממשלו, ובעיקר בשנים האחרונות, התרבו התנכלויות ליהודים בצרפת על רקע אנטישמי ואנטי-ישראלי, שלא תמיד ניתן להפריד ביניהם.
שיראק התחייב לא אחת לפעול בנחישות כנגד תופעת האנטישמיות, אותה גינה בחריפות, ובחודש יולי 2005 דיווחה ממשלת צרפת על ירידה חדה במספר התקריות על רקע אנטישמי.
ממשלו של שיראק התאפיין במרבית שנותיו בעמדות פרו-ערביות בזירה המדינית (גם אם הצטייר לפעמים כאנטי-איסלאמי בזירה הדתית-פנימית), ובביקורת קשה על התנהלותה של ישראל.
התייחסותו לישראל באה לידי ביטוי ביחס צונן עד עוין לראש ממשלתה אריאל שרון, שהוקצן בעקבות התבטאותו של שרון בתחילת 2004 כאשר יצא בקריאה נרגשת ליהדות צרפת לעלות לישראל עקב התפשטות האנטישמיות בצרפת.
לרשות הפלסטינית וליאסר ערפאת בראשה גילה שיראק יחס חם, אוהד ופטרוני. הוא העניק לערפאת חיבוק חמים במיוחד בימיו האחרונים, עת אירח אותו לטיפול רפואי בפריז כשהוא על ערש דווי. עם מותו של ערפאת בפריז, יצא שיראק מגדרו להעניק לו טקס אשכבה ממלכתי במיטב המסורת הצרפתית של כבוד הניתן לגיבורי האומה.
נחישותו של שרון לקדם את תוכנית ההתנתקות הביאה לתפנית חיובית ביחסו של שיראק כלפיו וכלפי ישראל. ביולי 2005 קיבל שיראק את שרון לביקור ממלכתי בפריז במלוא הכבוד והידידות, לאחר שנה וחצי של נתק מוחלט וסירוב להיפגש עמו.
באותו מעמד הצהיר שיראק על מחויבותו להילחם בטרור, בגזענות ובאנטישמיות, ועל תקוותו להתפתחות הידידות בין צרפת לישראל במישור המדיני, הכלכלי והתרבותי.
בנובמבר 1995 השתתף שיראק בהלוויית יצחק רבין בירושלים. באוקטובר 1996 הגיע לביקור בישראל.
ב-15 בדצמבר 2011 הורשע שיראק בעבירות של שחיתות, מעילה בכספי ציבור וניגוד עניינים, משום שבעת כהונתו כראש עיריית פריז העביר כספים שלא כדין ופעל למינוי מקורביו למשרות ציבוריות. בפרשה הורשעו גם שבעה ממקורביו. שיראק נדון לשנתיים מאסר על תנאי.
