דויד – צבת ים חומה בוגרת, נמצאה בים באזור המרכז והגיעה למרכז ההצלה באוקטובר 2018 כשהיא מסובכת בגפיה (קדמית ואחורית) בחוט דיג, 2 קרסים בפיה ושבר בשריון.
צילום גיא לויאן ודור אדליסט רשות הטבע והגנים.
לאחר הוצאה של הקרסים ע"י צוות מרכז ההצלה שהתה דוד בטיפול נמרץ מספר ימים עד שהתייצבה ותקופת הטיפול האנטיביוטי הסתיימה.
על מנת לאחות את השבר נבנה קיבוע חיצוני על מקום השבר כעין "גבס" לאיחוי.
לאחר מספר ימים הועברה לבריכה בחצר הטיפולים והיתה תחת השגחה רפואית עד החלמתה המלאה.
מיכאל – צב ים חום צעיר, הגיע למרכז ההצלה בדצמבר 2018 לאחר שנמצא בחוף הים באזור שורק. צוות מרכז ההצלה יצא לאסוף את הצב ודאג להביא אותו במהירות האפשרית לטיפול במכמורת כשהוא סובלת משפשופים ופציעות שטחיות בראש ובשריון.
במרכז ההצלה נערכו למיכאל בדיקות מקיפות בין השאר בדיקת CT שנעשתה ע"י הוטרינר ד"ר צחי אייזנברג ממרפאת "כל חי" ברחובות ובה לא נמצאו ממצאים נוספים.
מיכאל נשאר בחצר הטיפולים להשגחה רפואית עד החלמתו המלאה
רקע והסבר על קרסים: קרסי דיג הם אחד מגורמי הפגיעה הנפוצים בקרב הצבים באזורנו. צבים נתפסים בדיג חכות, ועל קרסי דיג המחוברים לכבל סטטי ("שאראק"). הצבים ניגשים אל הפתיון המחובר לקרס ונושכים אותו. לעתים קרובות הפתיון מכסה את חוד הקרס מה שמאפשר לצב להמשיך ולבלוע אותה, וכך הקרס עשויה להתקע בעומק הושט. סכנת חיים נשקפת כאשר הקרס מחוררת את המבנים השונים של מערכת העיכול (ושט, קיבה, מעיים), וגורמת לדימום ולמעבר נוזלים מזוהמים ושאריות מזון ממערכת העיכול אל חלל החזה
והבטן. סכנה נוספת נובעת מחוט הדיג שנשאר מחובר אל הקרס. חוט הדיג עשוי להיכרך סביב הגפיים והצוואר ולגרום לנמק או לחנק. במקרים אחרים, תנועת הבליעה של הצב גורמת לבליעה של חוט הדיג עצמו. היות שהחוט עדיין מחובר לקרס בקצה אחד (הנעוצה בושט או בגרון), הוא לא יכול לעבור בשלמותו דרך מערכת העיכול, ועשוי לגרום לחסימת מעיים קטלנית. כאשר הקרס נעוצה במיקום חיצוני יחסית (בפה או בלוע) ניתן להוציא את הקרס באמצעות מכשיר מיוחד, דרך הפה, וללא ניתוח. אם הקרס נעוצה בעומק הושט, הקיבה או המעי, הוצאת הקרס אפשרית בניתוח בלבד. בהתאם למיקום הקרס, הניתוח עשוי להיות מסובך משום שהשריון הגחוני של הצב מקשה על הגישה למערכת העיכול.
הסתבכות בחוטים/רשתות: צבים שנמצאו מסובכים בחוטים, רשתות או שקים סובלים בד"כ מפגיעות בגפיים כאשר החוטים נכרכים סביב הגפה (ולעתים גם הצוואר) וחוסמים את זרימת הדם. כשזרימת הדם לגפה מופרעת מתחיל תהליך של מוות הרקמה, אשר ללא טיפול יתקדם לנמק מלא עד לנשירת הגפה הנרקבת. כאשר השריר מתחיל להתפרק ולהנמק, מצטברים רעלים בגפה הפגועה, תוצרי פירוק של השריר. כמו כן, הרקמה הנרקבת מהווה קרקע פורייה לגידול חיידקים. לכן, הסרת החוטים החוסמים את זרימת הדם בשלב זה עשויה להיות קטלנית עבור הצב, כאשר הרעלים והחיידקים שהצטברו ברקמה מוסעים עם זרם הדם המתחדש אל הגוף.
עוברי אורח שמוצאים צבים מסובכים בחוטים נוטים להסיר את החוטים, מתוך כוונה לעזור לצב ואינם מודעים לכך שדווקא הסרת החוטים עשויה לדרדר משמעותית את מצבו. חשוב להסביר לקבוצה את החשיבות של השארת החסימה והעברת הצב למרכז ההצלה עם החוטים, גם אם הוא "נראה בסדר". במרכז ההצלה אנו מעריכים את מצבו של הצב, והגפה הפגועה ומחליטים האם וכיצד להסיר את החסימה. אם נראה שכבר החל תהליך ריקבון נעדיף לטפל באנטיביוטיקה לפני הסרת החסימה. במקרים חמורים של נמק מתקדם לא נסיר כלל את החסימה אלא נסיר את הגפה לחלוטין (בניתוח).
