ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה: עצרת הפתיחה הממלכתית בכיכר גטו ורשה ביד ושם, הר הזיכרון, ירושלים.
השנה יום הזיכרון לשואה ולגבורה יעמוד בסימן "עד היהודי האחרון – שמונים שנה לראשית ההשמדה ההמונית"
אנו מזמינים אתכם לצפות בעצרת בשידור חי במעמד נשיא מדינת ישראל וראש הממשלה, נכבדים וניצולי השואה.
דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס:
"לאורך כל שנת הקורונה, מדי יום ביומו, חשבתי עליכם, שורדי השואה. אני יודע שהשהייה בבית, הריחוק מבני המשפחה, הבידודים, הסגרים – אלה היו קשים מאוד. הם היו קשים לכולנו, אבל אצל רבים מכם התעוררו זיכרונות מכאיבים מהבדידות האיומה בילדותכם. כשהבאנו את מיליוני החיסונים לארץ, החלטנו לחסן קודם כל את האוכלוסייה המבוגרת – שכוללת כמובן אתכם, ניצולי שואה. אנחנו דואבים את מותם של 900 ניצולי השואה שלא שרדו את המחלה הזאת, לחלק לא הצלחנו להגיע עם החיסונים בזמן, אבל בגדול החיסונים הצליחו. התחסנתם בשיעורי-שיא. אבל היו מי שגם החיסונים הציפו אותם בחששות ובחרדות, שמקורם בזוועות שעברו.
התרגשתי עמוקות מסיפורה של בֶּלָה פְרוֹינְד מירושלים, בת להורים שעברו את השואה. אביה של בֶּלָה נמלט כנער מפולין לסיביר, ולחם בשורות 'הצבא האדום' נגד הנאצים. אִמה נשלחה לאושוויץ-בירקנאו, ובהמשך לברגן-בלזן. בבירקנאו היא ניצבה לפני מלאך המוות, מֶנְגֶלֶה, שְבִּיצָע בה ניסויים רפואיים מחרידים. למרות הכל הַאֵם והאב שרדו, והקימו משפחה בישראל. לפני חודשיים, בֶּלָה ראתה בשוק מחנה יהודה בירושלים ניידת מד״א שהגיעה לחסן את העוברים והשבים. גל של אימה הציף אותה. המחשבה על דקירת המזרק החזירה אותה אל הטראומה המשפחתית – אל אִמָה חסרת-האונים, שהשטן שולח את ידו לגופה השברירי. אבל במחנה יהודה, בֶּלָה נתקלה לא במלאך המוות, אלא במלאך מסוג אחר. הפרמדיק פָאדִי דְקֶדֶק ממזרח ירושלים ראה את הלבטים המייסרים שלה, הקשיב לסיפורה, ואמר לה: "בֶּלָה, אל תחששי. לא יקרה לך כלום. אני בעצמי אחסן אותך". למרות הטראומה שהייתה טבועה בה, בלה התחסנה בהצלחה – בזכות פָאדִי. רְאוּ מה יש כאן: משקעי השואה, אישה ממשפחה חרדית, פרמדיק ערבי-ישראלי ויציאה מהקורונה לחיים של תקווה.
הסיפור של בֶּלָה וּפָאדִי הוא סמל לתקווה החדשה באזורנו – תקווה שמשתקפת בהסכמי-השלום ההיסטוריים שהשגנו בשנה האחרונה עם מדינות ערב. תקווה שמתבטאת בשינוי עצום שמתחולל בעולם הערבי ביחס לישראל, וגם ביחס לשואה. בעצם הרגעים הללו מתקיים במוזיאון בדובאי אירוע-זיכרון לקורבנות השואה. מי היה מאמין. אלה סממנים של שינוי מבורך ביחסים ההדדיים בין יהודים וערבים – מחוץ לישראל, וגם בתוך המדינה.
אבל מכובדיי, בשעה שאנו נעים קדימה – יש דברים שעלולים להחזיר אותנו אחורה. הסכם הגרעין עם איראן, שאיפשר לה בהכשר בינלאומי להתקדם לפיתוח ארסנל של פצצות אטום, הסכם זה שוב עולה על השולחן. אלא שההיסטוריה לימדה אותנו שהסכמים כאלה, עם משטרים קיצוניים כאלה, שווים כקליפת השום. גם לידידינו הטובים ביותר, אני אומר: שלא תהיה שום טעות. הסכם עם איראן שיסלול את דרכה לנשק גרעיני – נשק שמאיים עלינו בהשמדה – הסכם כזה לא יחייב אותנו, כהוא זה. יש רק דבר אחד שיחייב אותנו: למנוע ממי שחותר להשמידנו לבצע את זממו.
בזמן השואה לא היו לנו – לא הכוח להגן על עצמנו, וגם לא הזכות הריבונית להגן על עצמנו. היינו חסרי זכויות, חסרי מדינה, חסרי מגן. היום יש לנו מדינה, יש לנו כוח מגן, ויש לנו הזכות הטבעית והמלאה כמדינתו הריבונית של העם היהודי להגן על עצמנו מפני אויבינו.
זוהי גם תשובתנו הנחרצת להחלטה השערורייתית של בית-הדין הבינלאומי בהאג. בית-דין זה מבקש לחקור את ישראל בטענה ההזויה שחיילינו ומפקדינו, שאין מוסריים מהם, ביצעו כביכול 'פשעי מלחמה', בשעה שהם נלחמים בארגוני טרור אכזריים שמבצעים יום-יום פשעי מלחמה. חיילי צה"ל נאבקים בשליחיה של איראן זורעת-המוות, ודווקא אותנו מגנים. איזה אבסורד. אֵיזוֹ צביעות. בית-הדין בהאג הוקם בהשראת בית-הדין בנירנברג, ששפט פושעי מלחמה נאצים אחרי מלחמת העולם השנייה. אבל מנירנברג להאג קרה היפוך מוחלט: גוף שהוקם כדי להגן על זכויות-האדם, הפך לגוף שְבפועל מֵגֵן על מי שרומס את זכויות-האדם. אבל לא רק התנהלות בית-הדין עברה היפוך – גם אנחנו עברנו היפוך: היפוך מחולשה תהומית בגלות – לעוצמה כבירה במולדת. היפוך מאבק-אדם שנפוץ לכל רוח – לעם חזק וגאה שנטוע בארצו. היפוך מתהומות-האופל באושוויץ – לְפִּסְגות-הַאוֹר בירושלים. בניגוד לעבר, היום אין אף גורם בעולם שימנע מאיתנו את הזכות ואת הכוח להגן על עצמנו מפני איום קיומי.
אזרחי ישראל, את כוחות-החיים שטבועים בעמנו ראינו אתמול, רעייתי ואני, במפגש מרטיט-לב שקיימנו עם מדליקי משואות הערב – הָלִינָה פְרִידְמָן, שָׂרָה פִישְמָן, מַנְיָה בִּיגוֹנוֹב, זְהָבַה גְאַלְאֶל, יוֹסִי חֵן, רוֹזָה בְּלוֹך וּשְמוּאֵל נָעָר. לכל אחד ואחת משורדי השואה סיפור, בלתי יאמן, סיפור מופלא, נורא ונשגב גם יחד. רעייתי שרה אמרה להם אתמול: 'כולכם משמשים פֶּה לששת המיליונים, אחינו ואחיותינו שלא זכו להינצל כמוכם'. המבוגר בין השורדים שנמצא איתנו כאן הערב הוא שמואל בן ה-97, שגדל בסלוניקי ונשלח לאושוויץ. הוא שרד שנה במחנה מבלי להבין את שפת הקלגסים שהיכו אותו באכזריות, פעם אחר פעם. שמואל השתתף במלחמות ישראל לאורך עשרות שנים. אתמול הוא אמר לנו: 'אני פה בישראל, ואני מאושר'. סיפרתי לו שבחודשים האחרונים שוחחתי פעמים רבות עם עוד יוצא סלוניקי – אלברט בורלא. הוא אמר לי מבטאים "בורלא". אלברט בורלא, ראש חברת 'פייזר' שסיפקה את החיסונים לישראל ולעולם כולו. גם הוריו של אלברט היו ניצולי שואה –אוּדִים מוצלים מן האש ששרפה את קהילת יהודי סלוניקי המפוארת. והנה כעבור 80 שנה הגורל מפגיש למשימת-הצלה את ראש הממשלה של מדינת ישראל שקמה מן האפר, ואת ראש חברת 'פייזר' שממציאה מזור למגפת הקורונה שמאיימת על האנושות כולה.
השואה והתקומה היו ברקע שיחותיי עם אלברט. אלברט בורלא הוא יהודי גאה, והוא גם מוביל את אחת מהחברות החשובות בעולם. אמרתי לו כבר בתחילת הדרך שמדינת ישראל תהיה מופת בינלאומי בהתמודדות הבריאותית במלחמת העולם השלישית – המלחמה עם הנגיף העולמי. הוא השתכנע שזה נכון, וכולנו יחד הוכחנו שזה נכון.
מה שאמרתי לאלברט בורלא מסלוניקי, אמרתי אתמול לשורד השואה, שמואל מסלוניקי ולכל מדליקי המשואות. הצבעתי על מפת העולם בחדר הקבינט של ממשלת ישראל – מפה שבה ישראל הקטנה נראית ככתם זעיר, כשמסביבה מדינות גדולות לאין שיעור. אמרתי: 'יחד חוללנו פלא שאין כדוגמתו בתולדות האנושות. קמנו לתחייה, לקחנו את גורלנו בידינו, הפכנו את מדינתנו לכוח עולמי ובכמה וכמה תחומים למעצמה עולמית'. ואז הוספתי: 'כל זה אינו מובן מאליו. קיומנו לא מובטח אוטומטית רק אם נצרף לכוח היצירה שמְפַעֵם בנו את כוח ההתנגדות למבקשי נפשנו – רק אז, בעזרת השם, נבטיח לדורות את מפעל התקומה והתשועה'. כדבר הנביא ישעיהו: 'תַחַת הֱיוֹתֵךְ עֲזוּבָה וּשְׂנוּאָה וְאֵין עוֹבֵר, וְשַׂמְתִיךְ לִגְאוֹן עוֹלָם מְשׂוֹשׂ דוֹר וָדוֹר."
צילום: עמוס בן גרשום/ לע"מ.
