ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס האזכרה הממלכתי ליוסף טרומפלדור וחבריו שנפלו בקרב על הגנת תל-חי:
"ערב חג הפורים אני אומר למבקשי נפשנו, איראן וגרורותיה במזרח התיכון: לפני 2,500 שנה ניסה צורר פרסי אחר להשמיד את העם היהודי וכשם שהוא נכשל אז – תיכשלו אתם היום. לא נאפשר למשטר הקיצוני והתוקפני שלכם להשיג נשק גרעיני. לא עשינו את מסע הדורות של אלפי שנים חזרה לארץ ישראל, כדי לאפשר למשטר ההזוי של האייתוללות לסיים את סיפור התקומה של העם היהודי."
"יש לי בשורה חשובה, שוחחתי אתמול בערב עם ידידי, מנכ"ל פייזר אלברט בורלה, וסיכמנו שיהיה רצף אספקה של חיסוני פייזר ללא שום מחסור של פייזר. ללא שום מחסור, ללא שום קיטוע, ללא שום הפסקה. לכו להתחסן. גם ממודרנה אנחנו מקבלים עוד ועוד ועוד חיסונים. לכו להתחסן".
דבריו המלאים של ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס האזכרה הממלכתי ליוסף טרומפלדור וחבריו שנפלו בקרב על הגנת תל-חי:
"שלוש מילים – 'גור אריה יהודה' – הן תמצית הגבורה הישראלית זה אלפי שנים. עם כלביא קם – בזמנים קדומים. עם כארי נעמד מחדש על רגליו – בדורות התקומה. וכאן, למרגלות האריה השואג, אנו חולקים כבוד למי שזכה להיקרא 'האריה הגלילי', יוסף טרומפלדור, ולשבעה חבריו, שומרי גבול הצפון.
טרומפלדור לא היה צריך למות כדי להיות אגדה, הוא היה אגדה עוד בחייו. האישיות המופלאה שלו ייצגה את בשורת הציונות: אהבת ארץ-ישראל, זקיפות קומה, גבורה והקרבה, עבודת אדמה, ומעל הכל – כבוד לאומי. זה היה סוג של יהודי חדש, אבל גם ישן.
מהיהודים שהלכו כאן, על אדמת אבותינו. בכל תחנות חייו הקצרים טרומפלדור הטביע חותם של מנהיגות ואומץ-לב: במלחמת רוסיה-יפן שבה איבד גם את זרועו, בשבי היפני שבו התגבשה זהותו היהודית והציונית, בהפרחת שממות הגליל כשהוא חורש בידו האחת את השדות.
בהקמת גדוד נהגי הפרדות עם זאב ז'בוטינסקי, גדוד עברי ראשון בצבא הבריטי, שהשתתף במערכה בגליפולי במלחמת העולם הראשונה.
קראתי לאחרונה בשקיקה את ספרו של ידידי, איש משרד החוץ לשעבר משה יגר, על מפקד הגדודים העבריים, ג'ון הנרי פטרסון. ג'ון הנרי פטרסון פיקד על הכוח היהודי הלוחם הראשון, פחות או יותר מאז ימי בר-כוכבא, והוא נהיה ידיד אישי וקרוב מאוד של אבי לימים, בפעולה מדינית בארה"ב למען המדינה היהודית. אחי יוני זכרונו לברכה נקרא על שמו, ג'ון, ועל שם סבי, הרב נתן מיליקובסקי – ג'ונתן, יונתן.
בין פטרסון לטרומפלדור, שהיה סגנו, היו לא מעט חיכוכים, בעיקר בגלל היחס הנוקשה של המפקדים הבריטים כלפי החיילים שלהם, טרומפלדור מצדו גילה אנושיות. הוא העדיף לדבר אל הלב במקום להטיל עונשים אכזריים. זה הוכיח את עצמו. במשך הזמן פטרסון התרשם יותר ויותר מטרומפלדור. הוא הגדיר אותו כאדם האמיץ ביותר שפגש. הם רבו משום שבזמן ההפגזות בגליפולי, טרומפלדור היה נעמד, פשוט נעמד, ומנחה את החיילים. פטרסון אמר לו: "אתה תיהרג! איזה ערך יש לי לכוח לוחם בלי מפקד?" הוא לא שכנע אותו.
טרומפלדור, שזכר הפוגרומים ברוסיה בתחילת המאה ה-20 היה חקוק בו, דבק בדרכו של הרצל. כמו הרצל, הוא האמין בכוחות שטמונים בעמנו, ביכולתנו לעמוד ברשות עצמנו כגורם משמעותי במשפחת האומות. אני מנסה לדמיין מה הוא היה אומר לו הוא היה רואה היום את פירות העוצמה פה, בפינת החן הזאת, בגליל העליון, שהוא מסר את נפשו עבורו, בבניין הארץ, בביטחון, בכלכלה, במדע, בטכנולוגיה, ביחסי החוץ, בתחבורה, באנרגיה, בבריאות.
יש לי בשורה חשובה בעניין זה. אני שוחחתי אתמול בערב עם ידידי, מנכ"ל פייזר, אלברט בורלא, וסיכמנו שיהיה רצף אספקה של חיסוני פייזר, ללא שום מחסור של פייזר. ללא שום מחסור, ללא שום קיטוע, ללא שום הפסקה. ובכן, לכו להתחסן.
אגב, גם ממודרנה אנחנו מקבלים, בנוסף, עוד ועוד ועוד חיסונים. לכו להתחסן. על רקע הגליל הפורח, הירוק, אני אומר לכולם: לכו להתחסן וקבלו את התו הירוק, ונחזור ביחד לחיים שאנחנו זוכרים וכל כך אוהבים.
גם טרומפלדור ידע שחייבים לשמור על הצפון. אחרי מלחמת העולם הייתה פה פקעת של אינטרסים: צרפתים, בריטים, ערבים, אבל היישובים היהודיים הקטנים במרומי הגליל החזיקו מעמד מתוך אמונה מוצקה שזוהי מולדתנו – בזכות התנ"ך, בזכות עשיית הדורות, בזכות 'הצהרת בלפור'.
אהרן שר, ששמו מופיע פה במצבה, מקבוצת כנרת, שאף הוא נפל בהגנה על תל חי וכפר גלעדי, כתב לפני מותו: "את המקום אין עוזבים, על הבנוי אין מוותרים". קרב תל חי, לפני 101 שנים, סימל את העמידה היהודית לדורותיה: מעטים מול רבים. תקרית האש החמורה לא הייתה הראשונה, וכמובן גם לא האחרונה, אבל היא ביטאה עמידה עיקשת של כוח לוחם שאוחז בחרב המגן.
תילי תילים של מילים נכתבו על האמירה המיוחסת לטרומפלדור, לפני שנפח את נשמתו: "טוב למות בעד ארצנו". אמר או לא אמר, ואם אמר – האם בנוסח כזה, או בנוסח אחר? בעברית או ברוסית? ואני אומר: גם אם חשוב מה שאמר, לא פחות חשוב ויותר חשוב – מה עשה. קרב תל חי הסתיים בעזיבה זמנית את האזור, אבל הודות לדבקות במטרה של טרומפלדור וחבריו – הוא יושב מחדש.
הקרב החזיר ליישוב בארץ את האמונה בכוחו. למדנו שאנחנו יכולים לסמוך קודם כל על עצמנו. יש קשר ישיר בין עמידת תל חי לבין הקמת ההגנה הארצית והקמת המחתרות שבאו בעקבותיה.
היום צה"ל וזרועות הביטחון מניפים אותו דגל ממש של שליחות ומחויבות לביטחוננו. ערב חג פורים אני אומר למבקשי נפשנו, איראן וגרורותיה במזרח התיכון: לפני 2,500 שנה ניסה צורר פרסי אחר להשמיד את העם היהודי, וכשם שהוא נכשל אז תיכשלו אתם היום.
לא נאפשר למשטר הקיצוני והתוקפני שלכם להתחמש בנשק גרעיני. לא עשינו את מסע הדורות של אלפי שנים חזרה לארץ ישראל כדי לאפשר למשטר ההזוי של האייתוללות לסיים את סיפור התקומה של העם היהודי. איננו תולים את יהבנו בשום הסכם עם משטר קיצוני כמו שלכם. כבר ראינו את טיבם של הסכמים עם משטרים קיצוניים כמו שלכם במאה החולפת, וגם במאה הזאת, עם ממשלת צפון קוריאה. עם הסכם או בלי הסכם אנחנו נעשה הכל כדי שלא תתחמשו בנשק גרעיני. עם ישראל חי, כאן בתל חי ובכל מקום אחר במדינתנו.
לא נשלים עם התבססות צבאית שנועדה לסכן אותנו בסוריה, ולא נתפשר על פיתוח טילים מדויקים בסוריה ובלבנון. יש מי שמאיימים עלינו במחיר כואב בזמן עימות, ואם איומים אלה יתממשו, התגובה שלנו תהיה מוחצת עשרות מונים.
סבי כתב בהתפעלות: "אתה רואה אפילו את תל חי הקטנטנה, את כפר גלעדי. אתה רואה את זה כמעט על כף היד, ללא מחיצה". בערך באותה תקופה אבי, פרופ' בנציון נתניהו ז"ל, שהגיע הנה כילד, שבר את רגלו במשחק כדורגל. הוא נאנק מכאבים. רק תבינו את הדור ההוא. הוא שכב על הארץ, סיפרו לי ילדים, שאחר כך היו מבוגרים, קשישים, שהם זוכרים מה הוא אמר. הוא אמר: "הו ילדים!", ילד בן 12, "הו ילדים ילדים, מה גדול הכאב". היום אומרים "אוו!". לקחו אותו לד"ר גרשון גרי. גרי היה רופא מדופלם, שטיפל בטרומפלדור ברגעיו האחרונים. הוא איבחן שאבי סובל משבר מורכב, ואמר: "צריך לקחת את הילד לבית-החולים בצפת", לבית החולים "זיו" שאנחנו גאים בו היום ושמחדש את הפעילות הרפואית בגליל.
ז'בוטינסקי כתב ב'שיר תל חי': "שם תל-חי סמל דור – תל עמל, ועז, ואור!" אבל לא רק בית"ר – כל המחנות בעם שאבו השראה מדמויות המופת של טרומפלדור וחבריו. גדוד העבודה על שם טרומפלדור הניח יסודות חשובים בבניין המולדת, בהתיישבות, בהגנה – וכך גם תנועות אחרות. ועל כן, כשאנחנו ניצבים כאן בחלוף 101 שנים מאותו י"א באדר מר וקשה, כולנו זוכרים את הנופלים וכולנו מצדיעים לגבורתם. בד בבד אנו יודעים שקרב תל חי לא היה נסיגה, אלא התקדמות. לא ירידה, אלא עלייה. לא חידלון, אלא ניצחון. השלהבת שהוצתה בתל חי תמשיך להפיץ אור כביר, ושאגת אריה יהודה שנשמעה כאן תישמע מדור לדור.
יהי זכרם של מגיני תל חי נצור בזכרון עמנו, ונצור בלב עמנו לעד".
(צילום: עמוס בן גרשום/ לע"מ)
