בתום חקירת אירוע הירי בבת-ים שבמהלכו נורה ונהרג יהודה ביאדגה ז"ל בידי שוטר, החליטה המחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות המדינה, על דעת פרקליט המדינה, כי לא נמצא חשד לביצוע עבירות פליליות על ידי השוטר שהיה מעורב באירוע הירי, וזאת מאחר שנמצא כי פעולתו של השוטר נבעה מתחושה של סכנת חיים קרובה ומיידית, בנסיבות שבהן קמה הצדקה חוקית לשימוש בנשק. עם זאת הוחלט להעביר מספר עניינים לבחינת הגורמים המוסמכים במשטרת ישראל, לרבות בחינת פרק הזמן שחלף עד להגעת כוחות המשטרה לזירה, ובחינת סוגיית טיפול שוטרי סיור במקרים של קריאה הנוגעת לאדם הלוקה בנפשו.
יובהר, כי אין במסקנה זו כדי להפחית, ולו במאום, מהטרגדיה הקשה שאירעה לבני משפחת המנוח, ועל הצורך בהתבוננות רחבה על השתלשלות העניינים שהובילה בסופו של דבר למותו של צעיר שסבל מקשיים נפשיים.
חוקרי מח"ש נפגשו עם משפחת ביאדגה ועם בא-כוחה במהלך החקירה, שמעו את טענות המשפחה, וקיבלו מבני המשפחה את כל החומר והמידע שביקשו להעביר לטובת החקירה. ההחלטה ונימוקיה נמסרו היום באופן מפורט למשפחת ביאדגה ולבא-כוחה.
מחומר הראיות עולה כי ביום שישי 18.1.19 בשעת צהריים הוזעקה המשטרה לטפל בארוע, במסגרתו יצא אנטנך-יהודה ביאדגה ז"ל בן 24 מביתו בבת ים, כשהוא עטוף בטלית ובידו סכין. בני משפחתו פנו אל מכריהם בבקשה לקרוא למשטרה, כדי שיטפלו באירוע. בפניות אל המשטרה נאמר בין היתר, כי : "הבחור משתולל עם סכין… אתם רוצים שהוא יפגע במישהו?" בפניה אחרת מתואר יהודה כשבידו "סכין מטבח ענקית, כמו חרב, בשלוף".
מן הראיות עלה, כי המשטרה הגיעה למקום, ואז, לאחר שיהודה ז"ל זוהה על ידי שוטר, שקרא לעברו לזרוק את הסכין, הוא החל להתקדם בריצה לעבר השוטר, כשידו האוחזת בסכין מונפת מעלה ומכוונת אל השוטר. בתגובה ביצע השוטר שתי יריות, מטווח קצר ביותר שכן לדבריו, חש סכנת חיים ברורה ומיידית.
השוטר הסביר בהודעתו, כי פעל כך משום שהמנוח רץ לכיוונו, ולא נרתע מכך ששלף נשק והורה לו לזרוק את הסכין. גרסאותיהם של שלושה עדי ראיה -אזרחים אובייקטיבים- שצפו באירוע, תמכו חד משמעית בגרסה זו.
אחד מעדי הראייה, עובר אורח שהיה במקום, תיאר את המנוח כמי שרץ לכיוון השוטר היורה עם סכין שלופה מושטת קדימה, במהירות, כדי לפגוע. בתיאוריו מסר העד כי להערכתו, "אם השוטר היה מתמהמה עוד שניה, הוא היה אוכל את הסכין". כשנשאל העד אם לדעתו השוטר היה בסכנה, השיב: "כן, חד משמעית".
בתו של עובר האורח, שהיתה אף היא עדה לאירוע, סיפרה כי ראתה את "המנוח רץ עם הסכין מונפת לעבר השוטר ככה "בשיא המהירות, כשהוא בא לדקור אותו". העדה הבהירה בעדותה, כי לדעתה לא הייתה לשוטר ברירה אלא לירות במנוח.
עד נוסף מסר שראה את המנוח מרים את "הסכין הענקית" בידו בתנועת הנפה כשהיא שלופה ומורמת בגובה הראש. כשהוא עשה צעדים מהירים לכיוון השוטר. לדבריו, השוטר היה בסכנה מיידית, וזאת כיוון "שהטווח ביניהם היה קצר מדי, והאזרח היה עם סכין שלופה ומורמת."
מחומר הראיות, אשר כלל עדויות של עדי ראייה וראיות אובייקטיביות נוספות, עולה באופן חד משמעי כי במהלך האירוע נורו 2 יריות בלבד. לפי כל עדי הראייה, התריע השוטר לפני שירה אל עבר המנוח בשני אופנים: הראשון, בצעקתו למנוח כי ישליך את הסכין והשני בכוונו את האקדח לעברו.
רק לאחר התרעות אלו, ולאור השינוי הפתאומי והדרסטי בהתנהגות המנוח, עת התחיל להתקדם לעבר השוטר היורה באופן מאיים, ירה השוטר מאקדחו. במצב הנתון האמור, הרי שנשקפה סכנה לחייו, לא רק מבחינה סובייקטיבית כפי שתואר על ידו, אלא גם בעיניהם האובייקטיביות של עדי הראייה הבלתי תלויים, ועל כן לא נמצא חשד לעבירה פלילית.
בשולי הדברים יובהר כי טענות מסוימות שפורסמו במהלך החקירה, כגון הטענה כי המנוח נורה בראשו או הטענה כי בוצע בו וידוא הריגה, הופרכו לחלוטין לאחר שנבדקו ביסודיות.