ראש הממשלה בנימין נתניהו: ״ביום חמישי בשבוע שעבר הכרזתי יחד עם נשיא ארה״ב דונלד טראמפ והשייח׳ מוחמד בן זאיד על הסכם שלום היסטורי בין ישראל לאיחוד האמירויות. זהו הסכם השלום הראשון בין ישראל למדינה ערבית מזה 26 שנים. הוא שונה מקודמיו בזה שהוא מבוסס על שני עקרונות: ״שלום תמורת שלום״ ו״שלום מתוך עוצמה״. תחת דוקטרינה זו ישראל לא נדרשת לסגת משטח כלשהו, ושתי המדינות קוצרות יחד את הפירות של שלום מלא, גלוי ופתוח: בהשקעות, במסחר, בתיירות, באנרגיה, בבריאות, בחקלאות, בהגנת הסביבה, בתחומים רבים נוספים, וכמובן גם בביטחון.
השלום הזה לא הושג משום שישראל החלישה את עצמה על ידי נסיגה לקווי 67, הוא הושג משום שישראל חיזקה את עצמה על ידי טיפוח כלכלה חופשית, על ידי טיפוח עוצמה צבאית וטכנולוגית ועל ידי שילוב של שתי העוצמות הללו להשגת יכולת השפעה בינלאומית חסרת תקדים.
מעמד בינלאומי חזק זה בא לידי ביטוי בנכונות שלנו להתייצב מול התוקפנות של איראן באזור ומול ניסיונותיה להשיג נשק גרעיני. העובדה שעמדנו לבד, ולפעמים הייתי צריך לעמוד לבד מול כל העולם מול איראן ומול הסכם הגרעין המסוכן עמה – זה עשה רושם גדול על מנהיגים ערבים באזור.
שוב הוכחה העובדה הפשוטה – העוצמה מקרבת והחולשה מרחיקה. במזרח התיכון החזק שורד ועם החזק עושים שלום. אני מקדם את טיפוח העוצמות של ישראל במשך שנים, וכך גם את הדוקטרינה של ״שלום תמורת שלום״. אני עושה זאת עם מנהיגים ברחבי העולם הערבי וגם ברחבי העולם המוסלמי.
התפיסה הזו באה לידי ביטוי פומבי בפגישה שלי עם נשיא סודן לפני כחצי שנה, בפגישתי עם שרי חוץ ובכירים משש מדינות ערב, בפגישה גלויה בוורשה לפני שנה וחצי, ובביקורי הגלוי בעומאן לפני שנתיים בהזמנת הסולטן המנוח קאבוס. אני יכול להגיד לכם שהיא באה לידי ביטוי גם במגוון פגישות חשאיות, שלא אפרט כאן.
דוקטרינה זו עומדת בסתירה מוחלטת לתפיסה שגרסה, עד לפני ימים אחדים, שאף מדינה ערבית לא תסכים לעשות שלום רשמי ופתוח עם ישראל, לפני שיושג סיום הסכסוך עם הפלסטינים. לשיטת הפלסטינים, ולשיטת רבים בעולם שהסכימו איתם, אי אפשר להשיג שלום זה בלי שאנחנו נכנעים לדרישות הפלסטינים, כולל עקירת יישובים, חלוקת ירושלים ונסיגה לקווי 67׳.
התפיסה השגויה הזו נתנה לפלסטינים וטו מעשי על השגת שלום בין ישראל למדינות ערב. היא החזיקה את ישראל והעולם הערבי כבני ערובה לדרישות הפלסטיניות הקיצוניות ביותר, שמעמידות את ישראל בסכנת קיום ממש. ואולי בעיניי הסכנה הגדולה ביותר הייתה, בזה שלא מעט ישראלים הסכימו לתנאים האבסורדיים האלה. ובכן, לא עוד. התפיסה הזאת של 'שלום מתוך נסיגות וחולשה' עברה מן העולם. היא הוחלפה בתפיסה אחרת – שלום אמיתי, שלום תמורת שלום, שלום מתוך עוצמה. זה מה שאנחנו מקדמים היום.
אני מזכיר לכם שבהסכם הנוכחי לא רק שישראל לא נסוגה ממטר-מרובע אחד, אלא שתוכנית טראמפ כוללת, לבקשתי, את החלת הריבונות של ישראל על שטחים נרחבים ביהודה ושומרון.
אני הוא זה שהתעקשתי על הכנסת הריבונות לתוכנית, והתוכנית הזאת לא השתנתה. הנשיא טראמפ מחוייב לה ואני מחוייב לנהל משא ומתן על בסיסה. הנה דברים שאמרתי באו״ם כבר בשנת 2013: ״במשך שנים האמינו רבים ששלום ישראלי-פלסטיני יקדם פיוס רחב יותר בין ישראל והעולם הערבי. ואולם בימים אלה אני חושב שהשלום יושג באופן הפוך: דווקא הרחבת הפיוס בין ישראל והעולם הערבי היא זו שעשויה לקדם שלום ישראלי-פלסטיני".
והוספתי: "על מנת להשיג שלום זה, עלינו לשאת עינינו לא רק לירושלים ולרמאללה, אלא גם לקהיר, לעמאן, לאבו דאבי, לריאד ולמקומות אחרים״.
זאת לא הייתה נבואה. זאת מדיניות עקבית ושיטתית שאני מוביל, ושלקח לה שנים לחלחל. וברוך ה' היא אכן חלחלה ומחלחלת. אני צופה שמדינות נוספות יצטרפו למעגל השלום איתנו. זהו מהפך היסטורי שמקדם את השלום גם עם העולם הערבי, ובסופו של דבר יקדם גם את השלום, שלום אמיתי, מפוקח, בטוח גם עם הפלסטינים.
אני מבקש להודות לגורמים שונים שסייעו במהלך השנים לקיום הקשר עם איחוד האמירויות, בראשם המוסד אני מוסיף גם את שליחי המיוחד לעולם הערבי עו״ד יצחק מולכו, את ראש המל״ל מאיר בן-שבת וצוותו. אני מודה לכולם.
ותודה מיוחדת לקידום הסכם השלום שמורה לאדם נוסף – לשגריר ישראל בארה״ב רון דרמר. הוא עשה עבודה יוצאת מן הכלל, בצניעות ובמקצועיות, יחד עם צוות הבית הלבן ומקבילו בוושינגטון – שגריר האמירויות.
וכמובן, אני רוצה שוב להביע תודה עמוקה לנשיא טראמפ ולשייח׳ מוחמד בן זאיד, ששיתוף הפעולה בינינו הביא למהלך היסטורי בעל חשיבות גדולה מאוד לעתידה של ישראל ולעתיד האזור כולו".
