בשעה זו מובא למנוחות עולמים בבית העלמין בבאר יעקב, סמ"ר עמית בן יגאל ז"ל, שנרצח לפנות בוקר מזריקת בלוק של מחבלים בכפר יעבד שבמחוז ג'נין במהלך פעילות מבצעית של צה"ל באזור.
משעות הבוקר הכוחות סורקים בכפר יעבד הסמוך לג'נין וחוקרים תושבים המשתייכים לסביבתו הקרובה של המחבל במטרה להבין להיכן יכול היה להימלט ולאתר אותו. תוך כדי הסריקות נרשמו מספר הפרות סדר במקום.
מעצר חשודים.
שר הביטחון, נפתלי בנט, השתתף כעת בהלווייתו של סמ"ר עמית בן יגאל ז"ל בבית העלמין בבאר יעקב. לבקשת המשפחה, נשא השר הספד כנציג ממשלת ישראל.
להלן דבריו:
"קח את בנך, את יחידך, אשר אהבת".
"ברוך, נאוה, רוני, אריאל ודפנה,
ראיתי היום את התמונות של עמית.
את סרטי הוידאו שלו.
כל כך חי.
צפיתי בצעיר החייכן,
זה שמרים את המורל בקרב חבריו לצוות,
זה שיודע ששמחה היא מדבקת.
צעיר שידע לחיות את החיים,
אבל לא היה תמים,
וידע טוב מאד עם מה הוא מתמודד ומה הסכנות עבורו.
כך כתב עמית ביום הזיכרון האחרון:
"ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל תפס אצלי משהו יותר חזק בלב.
אני לא זוכר טקס אחד שלא גמרתי עם עיניים דומעות.
משהו באמת לקח לי את הלב, הוציא אותו בכוח, נתן לו מכה חזקה והחזיר אותו פנימה".
ואז הוסיף עמית את המשפט שבעיניי מסמל הכל:
"לקלל את הרגע שאתה חי בו, ובאותה נשימה לזכור למה אתה פה".
במשפט אחד זו תמצית קיומנו כאן בארץ ישראל.
גם כשלפעמים קשה, אנחנו זוכרים בדיוק למה אנחנו פה.
אין לנו אשליות.
אנחנו עם שמגלה עוצמה דווקא מתוך קושי.
עוצמה מתוך הקרבה.
עוצמה שיודעת שאם בנינו לא ילחמו בלילות,
הוריהם לא יוכלו לצעוד בבטחה בימים.
עוצמה שנשאבת מעומק שורשינו כאן בארץ ישראל.
אבא של עמית, ברוך, סיפר שהוא היה בנו יחידו, ושחתם לו כדי שיוכל ללכת לקרבי.
כמה אומץ באב. כמה גבורה בבן.
מול מוגי הלב שמתחבאים בקרב ילדים ועל גגות בתים, קמים חיילים גיבורים ששומרים על צלם אנוש, שמגינים על העם שלהם, עם של אמיצים.
אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם –
וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם.
לוחמי גולני, אתם תחזרו להילחם ולמצוא את המחבל המנוול שעשה את זה, יחד אנחנו ננצח את אויבינו.
פעם היינו מלינים על הדור הצעיר שאינם כמו דור מייסדי המדינה.
היום זהו דור שכל העולם מונח לפניו,
שמחובר לרשתות החברתיות,
שאי אפשר לעבוד עליו ולשטוף לו את המוח.
זהו דור שיכול לבחור לעשות כל שירצה, ובכל זאת עמית ועמיתיו בדור הזה בוחרים בתרומה לעם ולמדינה, בהגנה על המולדת.
עמית ידע לאן הוא הולך.
הוא ידע למה.
הוא ידע מול מי.
הוא ידע מה יכול לקרות.
עמית ידע שהוא יכול לחמוק מזה בקלות כבן יחיד.
הנסיעה שלו לפולין הייתה נקודת המפנה.
שם, על אדמות אירופה המקוללות, הוא הבין מה קורה לעם שלנו כשאין לנו מדינה ואין לנו צבא.
הוא בחר בחיים של העם שלו, והוא שילם בחייו שלו.
"קח את בנך, את יחידך אשר אהבת".
עמית הוא לא בן יחיד, יש לו עוד מיליוני אחים.
שעצובים, שאוהבים, שמעריצים, שיודעים שחייהם, ונצח ישראל כאן בארצנו, תלויים באומץ ליבם של עמית וחבריו.
אף אחד מאיתנו לא מבין את דרכי אלוקים, ואין לנו מילים מנחמות לכאב הגדול, אבל ישנה הערכה עצומה, ואהבה לא נגמרת, מעם ישראל אליכם, משפחה קדושה.
תהא נשמתו של עמית צרורה בצרור החיים.
עם ישראל חי".
