נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אורי שהם, מצא כמוצדקת תלונה שהוגשה על שופטת, בנוגע להתבטאויות שהשמיעה בדיון על הארכת מעצרו של חשוד. נוכח חומרת הדברים, המליץ הנציב לנשיאת בית המשפט העליון לזמן אליה את השופטת ולנזוף בה נזיפה חמורה, אשר תירשם בתיקה האישי.
במהלך בירור התלונה נמצא, כי כאשר בא-כוחו של החשוד פירט במהלך הדיון את הבעיות הרפואיות מהן סובל מרשו, הבא בימים, אמרה השופטת: "הבנתי שהוא לא פרגית בת 17", וכן אמרה לו "שייקח (או 'שיאכל') מנטוס", וזאת בשים לב לחשד המופיע בחומר החקירה, לפיו החשוד הציע לחולים במחלות קשות ליטול סוכריות מסוג זה, לאחר שקיבל תמורה כספית אותה ביקש מהם, וכל זאת בהבטחה כי מדובר בתרופה שתגרום לריפויים.
בתגובתה לתלונה מסרה השופטת, כי האמירה המיוחסת לה בעניין ה"מנטוס" לא צריכה היתה להיאמר, והיא מביעה את צערה הרב על כך. האמירה בעניין ה"פרגית" הינה לדבריה "ניסוח רע". השופטת מסרה, כי שגתה והיא מתנצלת על אמירותיה.
אשר לטענה אחרת, לפיה בעת כניסתו החשוד לאולם השופטת צילמה אותו במכשיר הטלפון הנייד האישי שלה, השופטת מסרה כי בשום שלב היא לא צילמה בעצמה את החשוד, אך כ-10 דקות לפני שהוכנס לאולם ולפני כניסת הצדדים, עת שהיתה בלשכתה, היא צילמה מפתח לשכתה את צלמי התקשורת ששהו באולם, בעת שצילמו זה את זה. לדברי השופטת, באותו שלב לא היה באולם אף בעל דין למעט צלמי התקשורת והם כולם היו עם הגב אליה. אין בפי השופטת הסבר, מדוע מצאה לנכון לערוך צילום זה, ובהחלטתו העיר הנציב, כי עצם הצילום תמוה בפני עצמו.
בהחלטתו בתלונה קבע הנציב, כי אין מחלוקת, וגם השופטת סבורה כך בדיעבד, כי אמירותיה בעת הדיון היו מיותרות ופוגעניות, וכי לא היה להן כל מקום בדיון שהתנהל בעניינו של החשוד. הנציב עמד על כך, שחובת הריסון והאיפוק העצמית של שופט היא אחת החובות הבסיסיות המייחדות את מלאכת השפיטה, ובין היתר הפנה לכללי האתיקה של השופטים.
הנציב שהם הוסיף, כי על שופט להקפיד על התבטאויותיו, לא כל שכן כאשר מתברר בפניו עניין הזוכה לסיקור תקשורתי נרחב, שבו קיים הד משמעותי לכל התבטאות של השופט. על השופט, כך מורים לנו כללי האתיקה, להדר לא רק בכבודם של בעלי הדין המתדיינים בפניו, אלא בכבודו של כל אדם, ומצופה היה מבית המשפט כי יברור את מילותיו ושלא ישתמש בביטויים בלתי ראויים, דבר שלא נעשה, למרבה הצער, על ידי השופטת.
אמירות מסוג זה, ציין הנציב, מעלות חשש של ממש לפגיעה באובייקטיביות ובניטראליות המתחייבת מבית המשפט, וזאת אפילו מדובר בהתבטאויות אשר לא פגעו בהתנהלות התקינה של הדיון לגופו של עניין, ואף אם בית המשפט פעל על פי סדרי הדין הנהוגים. התבטאויותיה של השופטת פגעו לא רק בדימוייה של השופטת כגורם אובייקטיבי וחסר פניות, אלא במערכת המשפטית כולה, דבר שאין לעבור עליו לסדר היום.
