היועץ המשפטי לממשלה דוחה בתקיפות את החלטת תובעת בית הדין הפלילי הבין-לאומי.
מדינת ישראל היא מדינת חוק דמוקרטית, המחויבת ופועלת לכיבוד החוק הבין-לאומי והערכים ההומניטריים. מחויבות זו עמדה ועומדת איתנה במשך עשורים, דרך כל האתגרים והזמנים הקשים שמדינת ישראל ניצבה מולם. היא נטועה באופיה ובערכיה של מדינת ישראל, ומובטחת על ידי מערכת משפטית חזקה ועצמאית, ששמה הולך לפניה בכל העולם. אין כל מקום להתערבות שיפוטית בין-לאומית במצב זה, מצדו של בית הדין שאמור היה לטפל בזוועות החמורות ביותר במקומות בהם שלטון החוק קרס.
בנסיבות אלו, העובדה שתובעת בית הדין בחרה לקדם הליכים בעניינה של מדינת ישראל, בעקבות פנייה של הרשות הפלסטינית – בלתי מתקבלת על הדעת.
יתרה מכך, כפי שעולה מחוות הדעת שפרסמתי ביום שישי האחרון, לבית הדין אין ולא יכולה להיות סמכות שיפוט מסיבות משפטיות ברורות, ושום לוליינות משפטית לא תשנה זאת.
התובעת טוענת שהרשות הפלסטינית היא מדינה אף על פי שברור וגלוי שהרשות הפלסטינית אינה מדינה. התובעת ממשיכה וקובעת מהו השטח של אותה "מדינה", על אף שהצדדים הסכימו לפתור את המחלוקת ביניהם לגבי אותו שטח במסגרת משא ומתן עתידי.
יש להצטער על כך שתובעת בית הדין סירבה להתעמק בחוות הדעת, למרות שהיתה לה הזדמנות לעשות זאת בטרם נחפזה לקבל החלטה.
מדובר במסמך מפורט, יסודי ומנומק שמניח שורה ארוכה של טיעונים ואסמכתאות לכך שבית הדין איננו יכול לקנות סמכות ביחס לסכסוך בין ישראל והפלסטינים. לו הייתה התובעת מקיימת בחינה אמיתית, בלב פתוח ובנפש חפצה, של הנושאים המשפטיים שבפניה, היה עליה ללמוד היטב את המסמך ולקיים דיון מקיף ומעמיק בתוכנו. לא ברור מדוע אצה לה הדרך לקבל החלטה נמהרת ולא מבוססת שכזו.
