לראשונה בגולן נחשף בית כנסת מן התקופה הרומית ובו פסיפס נדיר השופך אור על עיטור בתי הכנסת במאה השלישית.
קטעי פסיפס בו נותרו ציורי רגליים של בעלי חיים התגלה בחפירה של בית כנסת ביישוב העתיק מג'דוליה שבגולן, שהחל ככל הנראה כבר בסוף ימי בית שני, במאה הראשונה וחדל להתקיים בסוף המאה שלישית, והוא מלמד על השינוי שחל בקהילה היהודית במהלך התקופה הרומית, כך עולה ממצאי עונת החפירות האחרונה באתר.
"זו העדות הקדומה לפסיפס צבעוני ומעוטר בבית כנסת בגולן והוא מתוארך למאה השלישית לספירה, תקופה שכמעט ואין לגביה ידיעות אודות היישוב היהודי בגולן בפרט ושרידים מועטים מבתי כנסת בארץ בכלל. במאה השלישית לספירה אנו רואים שילוב מעניין של המשך מסורת של בתי כנסת מימי בית שני לדוגמה בצורת הישיבה והמסורת האדריכלית היחסית לא מעוטרת עם תוספת של אלמנטים חדשים שעם הזמן יהפכו לנפוצים בבתי כנסת, כמו פסיפס צבעוני הכולל בעלי חיים", אמר ד"ר מיכאל אזבנד מהמכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמן באוניברסיטת חיפה, מנהל החפירה.
בשנים האחרונות חופרת ביישוב העתיק במג'דוליה שליד היישוב נטור שבגולן משלחת חפירות בראשותו של ד"ר אזבנד מאוניברסיטת חיפה בשיתוף ד"ר בני ארובס מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית.
האתר מתוארך בעיקרו לתקופה הרומית, מאמצע המאה הראשונה לספירה ועד לנטישת הישוב, ככל הנראה, בסוף המאה השלישית. לפני מספר שנים מצאו החוקרים שרידי בית כנסת במקום בעל תכנית מלבנית במידות של 13 x 23 מ'.
למציאת שרידי בית הכנסת הייתה חשיבות עצומה: עד לפני מספר שנים התפיסה השלטת במחקר גרסה כי היישוב היהודי בגולן חדל להתקיים לאחר המרד הגדול עם חורבן גמלא בשנת 67 לספירה. מציאת בית הכנסת יחד עם עדויות ספורות דומות מחפירות נוספות וסקרים בשנים האחרונות חיזקה את ההבנה כי היישוב היהודי המשיך להתקיים. עונת החפירות האחרונה בבית הכנסת הוסיפה נדבך חדש וחשוב להבנה על התפתחות החיים היהודיים לאורך השנים ועל החיים באזור הכפרי בתקופה הרומית בגולן.
בתוך בית הכנסת הצליחו החוקרים לחשוף מקטעי פסיפס צבעוניים. המבנה נחשף בסיועו של מר שלום אריאל שהצטרף לפרויקט במסגרת לימודיו לתואר שני בלימודי ארץ ישראל במכללת כנרת ואשר ללא מסירותו וסבלנותו ספק אם ניתן היה לקדם את חקירת המבנה בכלל והפסיפס בפרט למצבם הנוכחי.
לדבריו של ד"ר אזבנד, העובדה כי היישוב ננטש בסוף המאה השלישית אפשרה לחוקרים לתארך בצורה מדויקת יותר את הממצאים, אולם היא גם גרמה לכך שהם כמעט ולא השתמרו: מבית הכנסת שרדו רק הנדבכים התחתונים ומהפסיפס נותרו מקטעים ספורים, ככל הנראה בשל פירוק מכוון לאורך התקופות.
מקטעי הפסיפס שנחשפו מעידים על כך שרצפת הסיטראות (אולמות הצד) הייתה צבעונית והתאפיינה בעושר של דגמים גיאומטריים. הפסיפס באולם התווך, האולם המרכזי, התברר כמורכב ועשיר יותר ועל אף מצב השתמרותו הדל ניתן לזהות רגליים של בעלי חיים – רגלי ציפור ועוד רגלים של חיות לא מזוהות.
לדברי החוקרים, לעושר העיצובי של הפסיפס ובעיקר לעובדה שהוא עוטר בדמויות של בעלי חיים יש משמעות חשובה: על פי ההשערה, זוהי עדות לכך שבית הכנסת הפך ממקום שמוקדש כמעט אך ורק למטרת לימוד למקום שהופך למרכז התפילה של הקהילה. "אנחנו יודעים שבתי כנסת בסוף ימי בית שני שמשו בעיקר כמקום של לימוד תורה. בתי כנסת בסוף התקופה הרומית ובעיקר בתקופה הביזנטית משמשים כמקום לתפילה, סוג של 'מקדש מעט' ולכן הם מפוארים הרבה יותר ואין זה נדיר שהם כוללים גם פסיפסים מהודרים. הממצאים שלנו הם מן הקדומים ביותר שנמצאו עד כה שמעידים שכבר במאה השלישית בבתי הכנסת מתחילים לעבור את השינוי התודעתי החשוב הזה", סיכם ד"ר אזבנד.
בחפירות לוקחים חלק מתנדבים רבים מתושבי האזור ומחו"ל וסיוע של המועצה האזורית גולן, מכון שמיר למחקר, ולתמיכה מהקרן הלאומית למדע. לכל הנוטלים חלק במלאכה שלוחה ברכה חמה ותודה מקרב לב. עוד נציין כי קטעי הפסיפס העיקריים הוצאו ממקומם לצורך טיפול שימורי יסודי. העבודה בוצעה ביד אמונה על ידי המשמר ויקטור עוזיאל.
קרדיט צילומים: מיכאל אזבנד.
