דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו בנושא השבת גופתו של זכריה באומל, מנעדרי הקרב בסולטן יעקב:
"אזרחי ישראל, זהו אחד הרגעים המרגשים ביותר בכל שנותיי כראש ממשלת ישראל. לפני ימים אחדים הובאו לישראל שרידי גופתו של חייל צה"ל רב סמל זכריה באומל ז"ל. זכריה נפל בקרב סולטן יעקב במלחמת שלום הגליל, והוא נחשב כנעדר 37 שנים.
לאורך כל השנים הללו מדינת ישראל השקיעה מאמצים עצומים לפתור את חידת גורלו, כך לגביו וכך גם לגבי שני חבריו מאותו הקרב, צבי פלדמן ויהודה כץ. עצמותיו של זכריה שהובאו לארץ זוהו בוודאות. בצמידות אליהם נמצאו גם הסרבל שלו והציצית שלו. בקרוב יובא זכריה למנוחת עולמים בקבר ישראל.
אני זוכר היטב את יונה, אביו של זכריה, אני זוכר היטב את הכאב שלו כשהוא דיבר על בנו, את הערגה שלו, את הגעגועים. הוא חצה את כל העולם כדי לאתר כל פיסת מידע אודות בנו הנעדר.
פעמים רבות יונה אמר לי בדמעות, הוא אמר לי שיש לו תפילה אחת – למצוא את זכריה לפני שהוא עצמו הולך לעולמו. לצערנו, יונה נפטר לפני כעשור והוא לא זכה להיות איתנו ברגע המרטיט הזה.
לפני זמן קצר הודענו למשפחתו של זכריה, לאמו, לאחיו ולאחותו שהחזרנו אותו הביתה. הם ועם ישראל כולו ילוו את זכריה למנוחת עולמים, מנוחתו האחרונה באדמת ארץ ישראל.
זכריה עלה לארץ ישראל מארה"ב, הוא היה תלמיד של ישיבת הסדר, במסגרת הזו הוא התגייס לשריון, הוא היה חדור בבערה ציונית, שלהבת עמוקה, שלהבת אין סופית שהובילה אותו לארץ, הובילה אותו לצה"ל, הובילה אותו לקרב שבו הוא נפל.
בדבריו האחרונים להוריו שנכתבו על גבי גלויה לפני קרב סולטן יעקב, זכריה כתב: "אל תדאגו, הכל בסדר, אך נראה שלא אבוא הביתה בקרוב". 37 שנים לקח למדינת ישראל להחזיר אותו הביתה.
מבצע החזרתו של זכריה באומל לישראל הוא ביטוי עילאי לערבות ההדדית ולאחוות הלוחמים שמאפיינים אותנו כעם, כצבא וכמדינה. זהו פירעון של חוב מוסרי ללוחמי צה"ל שנפלו, זהו פירעון של חוב מוסרי למשפחותיהם.
אני מתחייב שאנחנו נמשיך להשקיע כל מאמץ, כדי להחזיר הביתה גם את נעדרינו ונופלינו האחרים ובתוכם חבריו של זכריה – צבי פלדמן ויהודה כץ, אלי כהן, רון ארד, אורון שאול, הדר גולדין ונעדרים אחרים. לא נחדל מן המשימה הקדושה הזאת.
אני מבקש כאן להודות לקהילת המודיעין כולה – למוסד, לשב"כ, לאמ"ן ולצה"ל, על פועלם להשבתו של זכריה באומל לישראל. המאמץ הזה היה כרוך בפעולה מדינית ענפה שעוד יסופר עליה.
אזרחי ישראל, הבאתו של חלל צה"ל לקבר ישראל היא תמיד פצע בלב המשפחה ובלב העם, אבל במקרה הזה, לפצעי השכול נלווית גם הסרת הספק. היום אנו מסירים את אי הוודאות סביב גורלו של זכריה. היום אנו סוגרים מעגל. הנביא זכריה אומר: "וניחם ה' עוד את ציון, ובחר עוד בירושלים". מכאן, מירושלים, אנו אומרים – יהי זכרו של זכריה באומל ברוך לעד."
