לוויתו של סמ"ר נריה בלטה (21) בן הישוב שבי שומרון שנפל במלחמת "חרבות ברזל" בקרבות בעזה בהגנה על ישובי הדרום ומדינת ישראל הסתיימה זה עתה בנתניה, בחלקה הצבאית בבית העלמין בעיר.
נריה היה סמל מחלקה בגדס"ר גבעתי. הוריו רחמים ובת שבע עלו מאתיופיה כחלק מקבוצת משפחות ציונית שעלתה לשומרון. כל משפחתו של נריה מגוייסת ללחימה. אביו של נריה ואחיו התגייסו בצו 8. ואחיו הבכור דביר, משרת כיום כסמ"פ בגבעתי בעזה.
נריה בלטה הי"ד נפל בקרב בדרום רצועת עזה. בתקרית שבה נהרג בלטה, נפצעו גם קצין ושני לוחמים מגבעתי באורח קשה.
אמו בת שבע ספדה לו: "נריה היפה שלי, איך נפרדים מבן אהוב ויקר כמוך? לא נתפס שמהיום אדבר עליך בלשון עבר.אתה ילד עניו, עדין, שקט. נתינה זה חלק ממך ואולי בגלל זה נקברת בנתניה. התנדבת בכל מיני מקומות שונים, כל מקום שהיה צריך אותך היית שם. נפלת על הגנת הארץ, המדינה הקטנה שלנו, אתה גיבור אמיתי. כל הזמן הרגעת אותי: "אמא, הכל בסדר. האמת, קצת האמנתי לך, חשבתי שבאמת יהיה בסדר, אבל הרע מכל קרה, נפלת בקרב. אנחנו המומים וכואבים את לכתך בן אהוב. תעלה לכיסא הכבוד, תדרוש את המשיח וגאולה עכשיו. אתה עשית את שלך, הקרבת את עצמך, עכשיו נכנס פה לתמונה ה' יתברך, הגיע הזמן להגיע לגאולה שלמה ולהפסיק את שרשרת הדמים. אוהבת אותך ולא מאמינה שעלי להפרד ממך סופית, אהבה שלי, אמא"
אביו רחמים ספד לו: "נריה הצדיק, בננו השני, שהקב"ה נתן לנו, שגידלנו בישוב שבי שומרון, נריה, אני כאבא גאה בך, שאתה בנינו, בן של ארץ ישראל נלחם על ארצנו הקדושה. סבא שלך לא זכה לעלות לארץ הקודש ונרצח בדרכנו לארץ המובטחת, אני מאמין שהוא היה שמח לדעת שיש לו נכדים שנלחמים על הארץ שכל כך רצה להגיע אליה ולא זכה. נריה השתתף בתכנית חקלאות חלוצית רגבים, וזכה לחרוש, לזמור, לנטוע ולעשות בידיים כל עבודה עברית שאפשר לעשות. היה מתנדב לעזור ליהודים בכל מקום ברחבי הארץ. נריה נשמה קדושה. היה חשוב לך ללחום ושלא נדאג. לחמת ברשעים שכל כך הכאיבו לעם ישראל. נריה שלנו, היית אמיץ, לוחם צדק, אידאליסט, אהבת הארץ שלך הייתה מעל הכל. אני מתפלל בפני הקב"ה שנריה יהיה קורבן עולה האחרון, אני קורא לעם ישראל לשמור על האחדות הנותנת חוסן לחיילינו. לפעול לקדושת הארץ ולקדושת החיים. מכאן מסר לחמאס הרשעים הארורים: אתם לא תנצחו אותנו,פגעתם לנו בגוף אבל לא בנשמה הקדושה. לא ברוח היהודית. נריה תקרע את השמים, תתפלל עלינו על עם ישראל, תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים".
אחיו הגדול דביר הלוחם גם הוא בעזה ספד לו: "איך מספידים אח קטן? האמת לא כל כך יודע אבל אתחיל לספר עליך. איזה מיוחד היית, היית כובש כל מקום שהיית מגיע אליו והכי יפה שאף פעם לא ניסית. איך היית עושה הכל בשקט בענווה מתמדת כי זה מי שהיית. לא הבנתי איך ילד כל כך צעיר יכול לחשוב בצורה כל כך בוגרת ואחראית נריה אחי, גדלנו באותו בית עם אותם ערכים ואותם עקרונות אף פעם לא אמרתי לך את זה אבל הערצתי אותך אחי".
ראש מועצת שומרון וחבר המשפחה יוסי דגן ספד לו: "נריה, אחינו היקר, לוחם גיבור בגדס"ר גבעתי מגיבורי ישראל, מגיבורי השומרון נפל מות גיבורים בהגנה על עם ישראל.
המח"ט אמר הבוקר להורים שצוות שלך פגע ב-31 מחבלי חמאס בכמה ימים, באותה נקודת בהתקלות שבה נהרגת, חתרת למגע ולחיסול של המחבלים שהפתיעו את הכוח, לחמת כמו אריה אריה בחייך, ואריה במותך.
ראינו אותך כולנו, גדל ופורח בשבילי היישוב שבי שומרון עוזר, מתנדב תמיד נותן כתף בן מופלא למשפחה מופלאה ואהובה, משפחת בלטה. משפחה כל כך מפוארת וכל כך צנועה ביישוב שבי שומרון ובכלל בשומרון.
אהבת כל כך את אדמת ארץ ישראל הקדושה, אהבת כל כך את עם ישראל. הלכת ללמוד חקלאות ושילוב לימוד תורה בישיבת רגבים עכשיו אדמת ארץ ישראל מחבקת אותך, גיבור מלחמה שנלחם עליה ועל עם ישראל שבונה אותה.
הסבא שלך, אבא של רחמים, היה מאנשי המפתח בעלייה במבצע משה ונפל חלל בדרך לארץ ישראל. הוריך היקרים בת שבע ורחמים, ראשונים לכל דבר שבקדושה: כל חסד, כל התנדבות עלו כילדים במבצע משה צעדו במדבריות כיתתו את רגליהם במסע בלתי יאמן שלא נודע כמותו מאז יציאת בני ישראל ממצרים לארץ ישראל. כמה סבל, כמה נרצחים, כמה מסירות נפש, מסירות שלא תאמן על ארץ ישראל יותר מכל העליות יותר מכל הגלויות, "זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחריי במדבר בארץ לא זרועה".
גם בארץ ישראל בחרה משפחת בלטה בציונות הכי גדולה, בשבי שומרון בצפון השומרון למרגלות מזבח יהושע בן נון בהר עיבל, ליד קבר יוסף, בירת ממלכת ישראל שומרון, חומש חוד החנית של הציונות בדורנו, להיות ראשונים במבחן הכי גדול. והכול בשמחה מתוך תודה לקב"ה על הזכות לכונן את אדמת ארץ ישראל. זה הבית שגדלת בו את האהבה הזו, את הקדושה הזו ינקת אתה נריה אחינו הגיבור, עמוק בביתכם, והיית וגדלת ללוחם ומפקד נועז בגדס"ר גבעתי, במלחמה היסטורית על הזכות של עם ישראל על ארצו ועל הישארות העולם כציביליזציה תרבותית מול אנשי מערות ברבריים.
נתחזק ביחד בבניין ארץ ישראל, בבניין שבי שומרון עוד יותר, בבניין כל ההתיישבות ביהודה ושומרון. בבניין ההתיישבות היהודית בעוטף עזה, בגבול הצפון, ובבניין המקום שבו נפלת מות גיבורים – גוש קטיף, יבנה ויכונן, במהרה בימנו אמן.
נריה הגיבור, אחינו היקר, תהה נפשך צרורה בצרור החיים".
החבר שליו בשם החבר נתן ג'רבי הלוחם בעזה ולא יכל להגיע ללוויה של חברו הטוב ביותר: "נריוס אח של אח שלי, ניסתי לעשות הכל כדי שנתן יוכל להגיע הנה, הבוקר הגדוד של נתן נכנס למתקפה בחאן יונס ולכן לא יכול להגיע ללוויה של החבר הכי טוב שלו. נתן כמוני עוקב אדוק אחרי 'הותר לפרסום' ובשלוש בלילה הצלחתי לעדכן אותו והייתה לנו שיחה קשה ולב שבור. אני מבקש להקריא מן הדברים שהוא ביקש להגיד כאן: 'נריה אח שלי איפה אתה? אני רוצה לראות אותך? מי היה מאמין שאלו הדברים האחרונים שאכתוב לך. איך אפשר לסכם 21 של חברות. אני בחרדות כל ערב עם ה'הותר לפרסום', ובום זה נוחת עליי באמצע הלילה כשאני ישן. נריה אח שלי אני כותב את הדברים בעזה, ואני לא מאמין שאני כותב עליך בלשון עבר. ארבעה חודשים לא התראינו, ארבעה חודשים שימשכו לנצח. תודה על כל רגע שהיה לי איתך".
