מאמר שפירסמו חוקרי רשות העתיקות והמרכז למחקר גרעיני שורק בכתב העת Atiqot' חושף פרטים חדשים על החרב, שמציאתה עוררה עניין עולמי.
מחקר חדש שפורסם בגליון החדש של כתב העת Atiqot' בהוצאת רשות העתיקות, שופך אור על חרב שגילו בים בשנת 2021, השחיינים רפי בהלול ושלומי קצין, וד"ר אודי גלילי. מציאת החרב המרשימה, זכתה לענין עצום ודווחה בכלי תקשורת רבים בעולם.
החרב התכסתה בצמידה ימית עבה של חול וקונכיות לאורך מאות שנים – דבר שהקשה על הפרדה של המתכת מהצמידה מבלי לפגוע בה. "לכאורה, מצער שלא ניתן לראות את החרב כפי שהיא", אומרים החוקרים. "מצד שני, הצמידה היא זו שאפשרה האטה של הבליה, ואת השתמרות החרב בשלמותה. אחרת, הברזל היה מחליד ומתפרק במים".
השחיין שלומי קצין עם החרב מהים. צילום: ניר דיסטלפלד, רשות העתיקות.
שיתוף פעולה בין החוקרים ד"ר יופה חושקר ,יעקב שרביט וד"ר יותם אשר מרשות העתיקות, לאיציק הרשקו ודן ברייטמן מהמרכז למחקר גרעיני שורק, איפשר את חקר החרב העתיקה מבלי להסיר את מעטה החול והקונכיות. טכנולוגיית הרנטגן חדישה, איפשרה חדירה ויזואלית דרך שכבות הצמידה הימית, והצצה למתאר המקורי של החרב.
"החרב היתה בשימוש לוחם מהחילות הפרנקים (הצלבנים) שהתישבו בארץ אחרי מסע הצלב הראשון והקימו את ממלכת ירושלים, ב-1099", אומר יעקב שרביט מרשות העתיקות. "על רקע הקרבות עקובי הדם שהתרחשו בארץ בין הצלבנים לבין המוסלמים ומוכרים לנו מהמקורות ההסטוריים, היינו מצפים למצוא יותר חרבות כאלה. בפועל, אנחנו מוצאים מעט מאוד חרבות, בעיקר שברים. עד כה, נמצאו שבע חרבות מהתקופה הזה בארץ, כאשר רובן התגלו בים. אמנם בדרך כלל, החרבות לא נזרקו, אבל בחלוף השנים, כשכבר לא היה בהן שימוש, מיחזרו את המתכת לשימושים אחרים".
המחקר העלה, כי החרב, שאורך הלהב שלה 88 ס"מ ורוחבו 4.6 ס"מ, היתה קלת משקל. נראה, כי בסבירות גבוהה, היא שימשה בקרב: בדיקת הרנטגן הראתה בבירור כי הקצה המחודד שלה מכופף.
"החרב היתה חלק מהציוד האישי של אביר או לוחם. זה היה כלי הנשק העיקרי בקרב פנים אל פנים אז", אומר ד"ר יופה חושקר. "החרבות דרשו הרבה ברזל איכותי, ולכן היו יקרות באותם ימים. בנוסף על כך, קרב חרבות דרש הכשרה ואימון, ובשל כך, רק האצולה וחיילים מקצועיים לחמה עם חרבות.
החוקרים מעריכים, כי החרב נפלה לים במהלך קרב – אולי בין כלי שייט. "בהיותה כלי יקר ערך, בד"כ החרב מתגלה בתוך נדן. במקרה זה, התגלתה רק החרב. מכאן ניתן להסיק ש-או שהיא נשמטה לים במהלך קרב על כלי שיט, או שהלוחם נפל לים גם הוא, וטבע. בסריקות שערכנו במקום לא מצאנו שרידים נוספים, אבל מי יודע – יתכן שהלוחם עדיין נמצא במצולות, ויתגלה יום אחד עם נדידת החולות."
לדברי אלי אסקוזידו, מנהל רשות העתיקות '"כל ממצא שנאסף במהלך מחקר ארכיאולוגי או באקראי, מוסיף נדבך לידע על התקופה בארץ, ומכאן החשיבות הגדולה של החרב שנמצאה על ידי שחיינים וצוללים שדיווחו על גילוי החרב לרשות העתיקות, ועל כך הענקנו להם תעודות הוקרה. לאורך חופה של ארץ ישראל מצויים ממצאים עתיקים רבים הקבורים בחול ונחשפים לעיתים לתקופות קצרות. בתהליך זה, או שנגרם להם הרס והם אובדים לעד, או שהם מתכסים בחול עד לפעם הבאה. מכאן, החשיבות הגדולה באיתורם תיעודם והוצאתם מהים על ידי ארכיאולוגים מוסמכים ומורשים לכך. בשנים האחרונות אנחנו עדים להתפתחות תרבות ספורטיבית עממית של שחיה בים הפתוח. מדובר במאות זוגות עניים הסורקות את קרקעית הים, ובדרך זו מתגלים ממצאים רבים המדווחים לרשות העתיקות. על ידי כך מצילים מידע ארכיאולוגי רב שנאסף לאוצרות המדינה ומעשיר את המידע הארכיאולוגי".
רקע הסטורי על הצלבנים: התקופה הצלבנית בארץ ישראל מתחילה ב-15 ביולי 1099, עם כיבוש ירושלים מידי החליפות הפאטימית המוסלמית, אשר שלטה בארץ עד אותה התקופה. תקופה זו בארץ ישראל ארכה פחות ממאתיים שנים, ומאופיינת בחידוש בעולם הנצרות – הלא הם מסעות הצלב. מסעות אלה, קידמו אינטרסים נוצריים דרך הפעלת כוח – מלחמות דת וכיבושים צבאיים נעשו בשם הכנסייה הקתולית ולמענה.
הנוצרים המאמינים שהשתתפו במלחמות אלה- אבירים, נסיכים ואצילים, אריסים ופשוטי העם, הם שזכו לכינוי – צלבנים. למסעות הצלב היתה השפעה ניכרת על התפתחות רעיונות האבירות: אבירי העולם הנוצרי התאחדו למען מטרה משותפת, הם טיפחו תחושה של אחוות אחים לנשק והפכו את אירופה מאיזור גיאוגרפי למורשת תרבותית משותפת.
החרב המכוסה צמידה, דפנה גזית, רשות העתיקות.
לאחר כיבוש ירושלים, הופנה המאמץ לכיבוש ערי החוף. הגישה לנמל היתה תנאי הכרחי להישרדותם של יישובי הצלבנים, שהיו תלויים בתגבורות מאירופה. בתקופה זו בלט הקשר עם ציי הרפובליקות של איטליה :פיזה, ונציה ואחרות ששלחו אוניות אל ארץ הקודש להטלת מצור ימי על ערי החוף המוסלמיות.
יש להניח, כי החרב הייתה – יחד עם האביר הפרנקי, על אחת מאותן ספינות שהגיעו לארץ והטילו מצור על ערי החוף, או שהייתה שייכת לאביר שהיה בנסיגה על ספינה שחזרה לאירופה.
