בקיבוץ ניר עם שבעוטף עזה בית הכנסת של המקום משמש כמפעל לחממה טכנולוגית

בקיבוץ ניר עם שבעוטף עזה בית הכנסת של המקום משמש כמפעל לחממה טכנולוגית לאחר הצבעה של תושבי המקום

כשהגעתי לקיבוץ לפני כעשור הבית כנסת על סף נטוש מספרת לנו תושבת היישוב , רק תיירים שהגיעו למקום השתמשו בו, אך לא היו לא סידורים, לא מחזורים, לא כיפות ולא תיבת שליח ציבור וארון הקודש היה אשנב ישן של טלוויזיה בו היה מונח ספר תורה שבמהלך השנים התברר כספק פסול . אבי, בתור אדם מאמין דאג לתפעול בית הכנסת וזאת הייתה לו מטרה חשובה, הוא ראה את הרצון הגדול של הקהילה לבית הכנסת, שבזמנו לא הפגינה אומץ והקימה. לבד ובכוחות עצמו, התחיל לגייס תרומות ספרי תורה, מזוזות, ציוד, כיפות, שאל לנשים, חלק בעזרת תרומות וחלק מכספו האישי. אנשים תרמו לו ספר תורה וארון, ובנוסף איש אחד תרם גמרות על מנת שיקראו אותם לרפואת בתו בת ה 3 שחלתה בסרטן.
ברגע שאבי הצליח לסדר את הבית כנסת, ולהביא אותו למצב ראוי שבו יוכלו אנשים לבוא ולהתפלל, המבנה היה גדול ויכל להכיל את כל הקיבוץ, אנשים שמעו והגיעו לתמוך ולממש את אמונתם. בנים עלו לתורה, חגים נחגגו, רבים מהקהילה נהגו לפקוד את המקום בפרט בחגים. המקום הפך מעין פוליסת ביטוח, בנוסף אורחים שהגיעו להתארח בקיבוץ באו להתפלל בשבתות.
לאחר כמה שנים הועלתה הצעה חדשה מכמה בכירים משפיעים בקיבוץ, המבנה שבו היה הבית כנסת יועבר למען מטרות אחרות, למען חממה טכנולוגית.

לאחר ישיבה סוערת שהתקיימה בקיבוץ נערכה הצבעה ובא הוחלט להעניק את המבנה לחברה. אבי היה מתוסכל מכיוון שהוא ראה את הרצון של הקהילה לבית הכנסת, אך לצערו בתהליך ההצבעה היו כמה שטחים אפורים שדמויות דומיננטיות ומשפיעות בקיבוץ ניצלו ולכן ההצבעה הוכרעה לטובת הקמת החברה.
לקיחת בית הכנסת הייתה נושא קשה לאבי, הוא השקיע מאמצים וראה את התרומה של הבית כנסת לקהילה, את האחדות שהוא מייצר. הוא עשה מאמצים אדירים אך לצערו ההחלטה הוכרעה בהצבעה. אבי הבין שעליו לכבד את הצבעות הקיבוץ. הוא מצא נחמה מכיוון שבמהלך הישבה הסוערת שהתקיימה נאמר שבמידה ותוקם חברה בשטח בית הכנסת ימצאו מבנה ראוי אחר שאליו יעבירו את בית הכנסת.
לאחר ההחלטה של לקיחת שטח בית הכנסת למען מטרות אחרות, אבי קיבל טלפון להגיע במהרה לשטח בית הכנסת לשעבר, כשהוא הגיע הוא ראה שכבר כל ציודו נעלם, הארון, הכיסאות, הכיפות, ספרי התורה. בנוסף להעלמת הציוד ניתן היה להבחין בזלזול הרב של חברי מנהלת הקיבוץ לציוד בית הכנסת, ספר תורה מונח זרוק על השולחן בצורה מבזה, איום של אחד מבכירי הקיבוץ שאם לא יבוא לקחת את ספרי הקודש פועל גוי יקח ויזרוק אותם.

אותו ציוד מעולם לא הוחזר ונמצא אצל אותו בכיר קיבוץ שלא מסכים לשתף פעולה אבי היה מתוסכל וכאוב, במקום כמו קיבוץ, קשה לעמוד לבד מול המנהלת, רק הוא ועוד מעט אנשים שיתאחדו ניסו לעשות זאת, אך מרבית הקיבוץ שתק למרות שהסכים שבית כנסת חייב שיהיה.
מפירוק בית הכנסת ועד היום מתנהל דיון ארוך מתיש ומבזה. בית כנסת חלופי שהציעו לנו היה צריף נטוש ומפורק.

בנוסף אבי ועוד מספר אנשים חיפשו מקומות אחרים בקיבוץ, לדוגמה מבנה שהיה ריק ופנוי שברגע שביקשו אותו למטרת בית הכנסת הוחלט לתפעל אותו למטרות אחרות, או מבנה שעומד ריק לגמרי שיכול להכיל באופן ראוי בית כנסת ולא מוכנים להביא. כל מיני סיבות והכשלות רצופות שמקשות על האנשים שרק רוצים להתפלל, בשבתות, בערבי חג, להביע את אמונתם, ללא כל כפייה על אחרים.
לאחר פירוק הבית כנסת לא היה מקום אפילו זמני להתפלל, לכן אנשים תרמו את ביתם בשבתות על מנת שיוכלו להתפלל.
כיום מתפללים במבנה קטן, מחסן אחורי של בית האירוח, מקום שבקושי יכול להכיל את המתפללים, שלא נדבר על חגים או עליות לתורה.
יש תורמים, עמותות, כמו "איילת השחר" שעזרו תמיד וניסו לתמוך במה שרק אפשר, כל דבר שצריך, חוץ מהתמיכה המועטה שאנו צריכים מהקיבוץ.
בנוסף אבי כיום מתנייד בכיסא גלגלים, והניוד במקומות בית הכנסת מקשה על אבי רבות, עם כל רצונו להתפלל, הוא רוצה ואף זקוק למבנה ראוי שיוכל לשמש כבית הכנסת.
ביום כיפור האחרון הושאל לנו מבנה גדול, בו היה ניתן לראות את כמות הקהילה שמגיעה, המונים הגיעו להתפלל, נשים, גברים וילדים,
היה ניתן לראות את רצון והצורך העז קיבוץ לבית הכנסת. הקהילה גדלה, ועם זאת ישתנה לטובה, הרצון לבית כנסת גבר.
אנו כבר אבודים, לכן אני וחברתי החלטנו לעשות מעשה, אנו רואות
כיצד ההורים שלנו נלחמים על מנת שיהיה מקום ראוי להתפלל, אנו רואות את היחס המבזה והמזלזל של בכירי הקיבוץ כלפי הורינו, לכן החלטנו שאנחנו רוצות שדבר זה יעבור הלאה, ולקוות שמשהו ישתנה מסכמת תושבת הישוב.