נשיא המדינה יצחק הרצוג ביקר היום, יום שישי, כ"ג בחשוון, 29 באוקטובר, בכפר קאסם, ונשא דברים במסגרת אירוע זיכרון להרוגי הטבח. טבח כפר קאסם ארע ב-29 באוקטובר 1956, ביום הראשון למבצע קדש, ובו 49 אנשים נהרגו.
דברי הנשיא במלואם:
"מכובדיי, אני ניצב כאן היום בפניכם, בראש מורכן ובלב כואב. ביום השנה השישים וחמישה לאחד המאורעות העצובים בתולדות מדינתנו. אירוע שמעולם לא הייתה מחלוקת בנוגע לחומרתו. הרי ברור לכולנו: הרג ופגיעה בחפים מפשע הם אסורים בתכלית האיסור. הם חייבים להישאר מעל לכל מחלוקת פוליטית!
אני מרכין את ראשי בפני זיכרון ארבעים ותשעה ההרוגים, מרכין ראשי בפניכם, בני משפחותיהם, ובפני תושבי כפר קאסם לדורותיהם, ומבקש, בשמי ובשם מדינת ישראל – סליחה.
אני מושיט לכם יד תומכת ומחבקת, ונושא תפילה מעומק ליבי כי האל הרחום והחנון יהיה לצידכם.
أحني رأسي أمام الضحايا التسعة وأربعين، وأمام أبناء عائلاتهم وأمام جميع أهل كفر قاسم.
وأطلب العفو باسمي وباسم دولة إسرائيل.
أمدّ لكم من أعماق فؤادي يدًا مسانِدةً ومعاوِنةً، متوسّلًا لله تعالى أن يكون معكم لتجدوا المواساة لألمكم.
מכובדיי, ההיסטוריה מראה כי עוצמתה של מדינה נבחנת גם ביכולתה להביט ישירות אל מאורעות עברה. אך, אחיי ואחיותיי, העבר, קשה ככל שיהיה, הוא המנוע החשוב ביותר להווה ולעתיד שלנו כאן במדינת ישראל. הפצע העמוק שנפער כאן, במקום הזה, לפני 65 שנים, הוא פצע של כלל החברה הישראלית – יהודים וערבים כאחד. מאז אותה טרגדיה נוראה נחקק בסלע האיסור של פקודה בלתי חוקית בעליל. השיעור הזה נלמד מזה עשרות שנים וימשיך להילמד מדור לדור. ואני תומך ביוזמה שילמד בצורה מסודרת במערכת החינוך בכל רחבי מדינת ישראל: תלמידי בתי ספר ותיכונים, חניכים בתנועות נוער, וחיילים, מפקדים וקצינים בצה"ל ובכוחות הביטחון כולם – לומדים על האירוע הנורא הזה ועל הלקחים שהופקו ממנו. גם אני, בנערותי ובבגרותי, בבית הספר ובצבא, למדתי וחקרתי באותו אירוע, במסקנותיו ובלקחיו, שחלילה לנו מלשכוח אותם. באותו יום ניתנה פקודה שתוארה לימים על ידי השופט בנימין הלוי, כפקודה – ואני מצטט "הדוקרת את העין ומקוממת את הלב", כזו ש"דגל שחור מתנוסס מעליה".
הטקס הזה, במלאת 65 שנים לאסון שאירע כאן ממש, איננו רק רגע לחשבון נפש באשר לעברנו – הוא גם הזדמנות חשובה להביט אל עתידנו המשותף. לא מאוחר מדיי לתקן את הדורש תיקון. להיפך: זוהי בדיוק העת לעשות זאת. זוהי ההזדמנות שלנו – כציבור – להגיד לא לדעות קדומות, זוהי ההזדמנות שלנו – כחברה אנושית, להעצים את המשותף לנו כאזרחים וכשכנים. אין זו גזירת גורל, זוהי שותפות גורל. זוהי ההזדמנות שלנו – לעקור מן השורש אפליה ושנאה.
מכובדיי, בנאום ההשבעה שלי כנשיא המדינה אמרתי בפירוש שבכוונתי לגעת בנקודות הכואבות ביותר שלנו – בחברה הישראלית. בלי שנעשה כן – לא נוכל לאתגרינו המשותפים. ביום זה, בחלוף 65 שנים מהאסון, נתפלל ונייחל לכך שזכרם של הקורבנות ילווה אותנו כלקח וכמצפן, וכי מעומק הכאב נצמיח יחד עתיד משותף ומלא תקווה.״
