לפני עשור, בגיל 28 החלה נאוה לסבול ממיסוך בראייה. האבחנה: שבץ מוחי. הסיבה: קרישיות יתר. התוצאה לפי הרופאים שטיפלו בה אז בבית חולים אחר: "אישה במצבך לא יכולה להיכנס להריון. יש כ-50% סיכוי שאת והתינוק תמותו או תסיימו עם נכות קשה. אמא את לא תהיי". היא משחזת תוך כדי שמעינה זולגות דמעות בחדרה במחלקת יולדות ב׳ כאן בבית חולים ״ליס״ לנשים וליולדות.
היא מיאנה לשמוע. "ידעתי שאני אהיה אמא ולא הייתי מוכנה לשמוע על שום אפשרות אחרת. הייתי מיואשת אבל לרגע לא וויתרתי. ידעתי שאני לא אעבור את החיים האלה בלי להחזיק תינוק בידיים שלי".
במהלך שיחה עם קולגה לעבודה, בהיותה מיואשת ועם פנים נפולות, סיפרה לה החברה על רופא שעזר לה ואולי היא תצליח לשכנע אותו בכל זאת להגשים לה את חלום ההורות ושמו פרופ' מיכאל קופרמינץ, מנהל המחלקה כאן לאם ולעובר (הריון בסיכון) ואחד המומחים הגדולים בישראל למעקב הריון לנשים הסובלות מקרישיות יתר. בסיום השיחה ביניהם, לאחר שקרא את כל הנתונים, הסתכל פרופ' קופרמינץ לעינה של נאוה ואמר: "זה לא יהיה פשוט אבל בשביל נשים כמוך אני במקצוע. נעשה הכול כדי להגשים לך את החלום".
וכך, אחרי שכבר סירבו לטפל בה בבית חולים אחר ורופאים שונים שילחו אותה לדרכה בטענה שאין להם שום אפשרות לסייע לה, פרופ' קופרמינץ נטע בה תקווה. הוא חיבר את נאוה להמטולוג מומחה בשם פרופ' אהרון לובצקי מבית חולים "תל השומר". בשיחה הראשונה שלהם הוא חזר על כל הנתונים היבשים על סיכוי התמותה הגבוהים אבל הסכים לשלוח אותה לסדרת בדיקות נוספת כדי לראות אולי בכל זאת יש סיכוי להגשים לנאוה את חלומה.
חצי שנה תזזה נאוה בין מרפאה למכון כשכמעט כל בדיקה אפשרית היא עברה. Ct,MRI, דמים, דופלר ומה בעצם לא. במהלך אחת הבדיקות היא אפילו נתקלה ברופא שאמר לה שהיא לעולם לא תהיה אמא. הוא שאל מה פשר מעשיה וכשהיא ענתה שהיא בבדיקות כדי לבדוק אולי בכל זאת היא תוכל להיכנס להריון, הוא בתגובה, היא מתארת כשהכאב עדיין נטוע עמוק בליבה, הרים את קולו ואמר לה מול כל הנוכחים במחלקה: "למה את עושה את זה לעצמך? כבר הודעתי לך – אמא את לא תהיי". נאוה שמעה, לבשה חיוך ולחשה לעצמה – "אני עוד הוכיח לו שהוא טועה".
בסיום בדיקות חזרה נאוה למשרדו של פרופ' לובצקי, הוא הסתכל על הנתונים, הרים את הראש וקבע: "הסיכון שלך ירד מכ-50% ל – 4% בלבד. את יכולה לצאת לדרך". מאושרת, נאוה חזרה לפרופ' קופרמינץ שחייך באושר גדול לא פחות ממנה ומיד יצאו השניים למסע להריון. לתמונה בשלב זה נכנס פרופ' פואד עזאם, מנהל מכון הפוריות כשכבר בטיפול IVF הראשון שביצע פרופ' עזאם, נאוה נכנסה להריון ובשבוע שעבר, כשהיא בריאה ואפילו עוד הספיקה לעבוד עד ממש סיום חודש התשיעי, היא נכנסה לחדר לידה והביאה בן בריא ויפהפייה לעולם. את התינוק הניח לה על הידיים לא אחר מאשר הרופא הראשון שהאמין בה – פרופ' מיכאל קופרמינץ.
"אני רוצה לומר לכל אישה שקוראת אותי עכשיו ושמעה 'לא' מרופאים וזה כן החלום והשאיפה שלה – שלא תוותר, תתעקש ותתמיד במשימה כי זה כן אפשרי ולראיה – תראו אותי!
ולרופאים, תהיו שליחים טובים, תעזרו לנו ואל תייאשו. למזלי הגעתי לאיכילוב וכאן פגשתי אנשים מדהימים שהבינו את הצורך שלי ובעיקר שהם כאן בדיוק בשביל מקרים כמוני. אני מאושרת עכשיו כפי שמעולם לא הייתי וכעת גם אני סופסוף יכולה לומר – אני אמא".
פניה של נאוה טושטשו עקב עבודתה במערכת הבטחון. היא ביקשה לחשוף את הסיפור כדי לתת תקווה לנשים רבות נוספות שסובלות מקשיים דומים. בתמונעם פרופ׳ קופרמינץ ופרופ׳ עזאם.
