נמצאים אנו בערב חג הפסח, חג שלו שמות רבים, אחד מהם הוא 'חג החירות', זאת משום שבחג הזה חוגגים אנו את היום שבו יצאו אבות אבותינו מהעבדות במצרים לחירות.
אבל כאשר אנו מסתכלים על סיפור היציאה ממצרים אנו מבחינים כי הקב"ה מצווה את פרעה לשחרר את בני ישראל, בזה הלשון – "שלח את עמי ויעבדוני", ולכאורה תמוהה, שהרי אם הקב"ה רוצה לשחרר את בני ישראל מהעבדות במצרים על מנת שנעבוד אותו, איזו חירות אנו חוגגים פה והרי אין זו יציאה מעבדות לחירות כי אם מעבדות לעבדות?!
אלא ההסבר הוא, חירות אין פירושה לשבת בחוסר מעש בחוף הים מבלי לעשות כלום, זה לא חירות, חירות זה כאשר האדם מרגיש שהוא עושה דבר מה והוא מרגיש שבכך הוא ממלא את הייעוד שלו כאן בעולם הזה, זו החירות האמיתית וזו החירות שבגללה חוגגים אנו את חג הפסח.
כל נשמה יהודית ירדה לעולם על מנת לקיים את המצוות שהקב"ה ציווה אותנו שנעשה, ישנם המקיימים את המצוות קלה כבחמורה, חלק פחות וחלק לצערנו נמצאים במצב של ריחוק מכל עניין של תורה ומצוות, וזה מה שמוטל עליינו, לא רק לומר אני עושה את המצוות ובכך אני מרגיש בן חורין, אלא לדאוג שגם היהודי שנמצא לעת עתה במצב קצת רחוק מענייני שמירת תורה ומצוות ישמור אותם.
בכך נהפוך עוד ועוד יהודים למצב של בן חורין אמיתי, ונהיה ראויים בקרוב ממש לחזות בבית המקדש השלישי יורד בתפארתו ולאכול מן הפסחים והזבחים עוד בטרם ליל הסדר התשפ"ד.
