פרשת השבוע עוסקת בביצוע הציוויים על הקמת המישכן אשר פורטו בפרשיות תרומה ותצווה.
ידוע, שאין אות אחת מיותרת בתורה, ואם כן נשאלת השאלה, מדוע כאשר התורה מפרטת את סדר בניית המישכן היא מוסיפה בכל פעם את המילה 'את' מאשר להסתפק באות 'ו' בלבד? מדוע אין התורה אומרת "את המישכן ואוהלו ומכסהו וקרסיו וקשריו ובריחו ועמודיו ואדוניו" ובמקום זאת מאריכה כל פעם ואומרת "את המישכן את אוהלו ואת מכסהו את קרסיו ואת קרשיו את בריחו את עמודיו ואת אדוניו"? הרי היינו מבינים גם אם המילה 'את' לא היית רשומה כל פעם מחדש.
נראה לי שעל מנת להבין את התשובה נצטרך קודם כל להסביר מושג בלשון שנקרא בשם נטיה או ליתר דיוק הטייה, הטייה היא שינוי קל בכתיב ובהגייה של מילה שמשנה מעט גם את המשמעות שלה ונעשית על פי חוקי הדקדוק. לדוגמא: את השם העצם "מכתב", ניתן להטות גם ל"מכתבים" או בכדי לשנות אותו לרבים או בכדי להביע את השייכות שלו לדבר.
למילה "את" המופיעה אצלנו בפרשה ישנן הטיות רבות ובין ההטיות ניתן למצוא גם את המילה "איתי", כאשר התורה מוסיפה בכל פעם את המילה "ואת" היא באה לומר לנו בכל בנייה נמצא הקב"ה ביחד עם ישראל.
והמסר, אסור לאדם לחשוש מלבנות ולפסוע קדימה במהלך חייו מחשש לקריסתו אלא עליו לדעת שהקב"ה מסייע לו בכל צעד שלו וכשאדם יבין זאת הוא לא יחשוש מהתקדמות גם אם היא מלווה בקשיים שהרי הקב"ה תומך בו.
ישר כח הרב סלומון