בתחילת הפרשה הקב"ה מצווה על הכנת שמן זיך זך להדלקת המנורה במשכן. "ואתה תצווה את בני ישראל, ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור: להעלות נר, תמיד". (שמות כ"ז, כ')
את המנורה היו צריכים להדליק לפי ציווי האלוקיים בכל ערב מחדש.
נשאלת השאלה, מדוע היה צורך בהדלקת המנורה בכל ערב מחדש? והאם לא היה ניתן להדליק את המנורה פעם אחת ושהיא תישאר דלוקה? האם היה קשה לקב"ה לעשות את הנס הזה במקדש? או לפחות שהמנורה תידלק משבוע לשבוע? מדוע הקב"ה רצה שבכל ערב מחדש ידליקו הכהנים את המנורה?
בכדי לענות על השאלה נצטרך בראש ובראשונה לענות על השאלה מהן שורש המילים של 'תמיד' ושל 'התמדה'?
המילה תמיד ("להעלות נר תמיד") והמילה התמדה הן בעלות אותו שורש בעברית – ת.מ.ד.
כאשר הקב"ה מצווה את הכהנים להדליק בכל ערב את המנורה מחדש הוא מעביר לנו מסר כלשהו, אלוקיים בעצם אומר לנו אם אנחנו רוצים שהוא יהיה עימנו תמיד בכל רגע ומצב בחיים שלנו, אנו צריכים לעשות את ההתמדה שלנו בדברים בהם הוא ציווה אותנו, אם זה בלימוד התורה, באהבת הזולת, ונתינת צדקה.
ואז, ברגע שאנחנו נעשה את ההתמדה שלנו בדברים שציווה אותנו בורא עולם, הקב"ה ילווה אותנו תמיד ונזכה לראות ישועות גדולות והצלחה בכל מעשי ידינו
