בפרשת השבוע, אנו פוגשים בחותן משה רבנו – יתרו אשר יוצא לקבל את פני חתנו ואת פני עם ישראל, למחרת רואה יתרו כיצד משה שופט לבדו את העם ומציע לו למנות תחתיו שופטים ודיינים שישפטו במקומו את המקרים הקלים, משה רבנו שואל את הקב"ה והקב"ה מרשה לו למנות שופטים ודיינים שיעזרו לו.
נשאלת השאלה, מדוע משה רבנו בכלל שאל את הקב"ה האם הוא יכול למנות שופטים או לא? הרי הקב"ה מינה את משה רבנו שינהיג את העם ואם משה רבנו הוא המנהיג אז הוא לא צריך לשאול את הקב"ה על כל דבר ודבר, הוא יכול לקבל החלטות לבדו כפי שכל מנהיג מקבל החלטות לבדו ובטח אם החלטה זו אינה החלטה כה קריטית.
אלא נראה לי התשובה היא שכזה היה משה רבנו, משה רבנו היה איש שלא עשה דבר ללא התייעצות עם הקב"ה (למעט מקרים בהם היו ישראל בסכנת השמדה) וזו הסיבה שדווקא משה רבנו היה האיש שהצליח להנהיג את עם ישראל ארבעיים שנה במדבר, להיות זה שעלה לשמיים לקבל את התורה ולהכין את עם ישראל לקראת הכניסה לארץ הקדושה.
והמסר, יש לנו איזו התלבטות בדבר מסוים? החלטה שאנו צריכים לקבל? נפנה אל הרב שלנו, הרבי שלנו ונבקש את עצתו ובעז"ה אם אכן נפעל בשיטה הזו נזכה לראות ברכה בהחלטה שקיבלנו.
