מסופר על ילד שנפל לביצה והחל לשקוע ולשקוע עד כדי שרוב גופו כבר היה עמוק בתוך הביצה ורק ראשו היה מעליה, הילד כבר היה בטוח שברגעים הקרובים הוא יאבד את חייו, אך אז מצאו אביו שבמאמצים כבירים הצליח לחלץ את הילד מהביצה ולהותירו בחיים, בריא ושלם.
בפרשת השבוע אנו קוראים על חג הפסח, נשאלת השאלה, מדוע אנו לא מניחים תפילין בחג הפסח? והרי לתפילין שאנו מניחים ביום – יום ישנו קשר ליציאת מצרים המוזכרת ומזכירה לנו את נס יציאת מצרים שנעשה לנו על ידי הקב"ה?!
התשובה היא, בחג הפסח הקב"ה מעוניין שנזכור דווקא את המהירות בה נאלצנו לצאת ממצרים בגלל שהמצרים גירשו אותנו משום שהם פחדו להמשיך את הרוע לעם ישראל כי אז הקב"ה ימשיך להעניש אותם ולכן בפסח אנו מזכירים את יציאת מצרים דווקא באמצעות אכילת המצות אך ללא הנחת התפילין, כי המצות הן אלו אשר מזכירות את המהירות שבה התרחשה יציאת מצרים.
והמסר, גם כשהאדם שקוע עמוק בביצת היצר הרע ואפילו הוא נופל בעבירות קשות יאמין כי הקב"ה יכול להוציאו ממ"ט שערי הטומאה בהם הוא שקוע ולצאת לדרך חדשה, של תורה ומצוות.
