פרשת ויגש מתחילה בפנייה התקיפה והקשה של יהודה ליוסף. הוא מתחיל ואומר: "ידבר-נא עבדך דבר באוזני אדוני". כאן מתעוררת שאלה: מה פירוש "באוזני אדוני", האם יהודה לחש סוד על אוזנו של יוסף?
אמנם עוד קודם מצאנו את הביטוי "באוזני". לדוגמא, על אבימלך מסופר שדיבר אל עבדיו "באוזניהם". וגם על אברהם נאמר: "וידבר אל עפרון באוזני עם הארץ". אבל בכל המקומות הללו מדובר ביחיד המדבר אל רבים, ולכן אפשר לפרש שכוונתו לבקש כי יאזינו לדבריו. אך, כאן מדבר יהודה ישירות אל יוסף, ומה הטעם לומר שהוא מדבר "באוזני אדוני". לכן מפרש רש"י שכוונתו הייתה: "ייכנסו דבריי באוזניך". וכאן בעצם רש"י לומד שיהודה מדבר בתקיפות ליוסף, בזמן שהכוח בפועל נמצא בידיי יוסף המכהן כמשנה למלך מצרים.
ההתנהגות של יהודה תמוהה ודורשת הסבר, השכל סובר שאם נמצאים בעמדה נחותה מבקשים קודם בתחנונים ורק אז פונים בתקיפות, ואם כן, מה הוביל את יהודה ללכת כבר בתחילה בתקיפות מול יוסף?
הרבי מליובאוויטש משיב, כל עוד מדובר בדברים חיצוניים, כמו מיסים וענייני פרנסה, יש מקום לדבר בשפה עדינה ובתחנונים, אבל בשעה שבהם הדברים נוגעים בנפש – "ונפשו קשורה בנפשו", דבר הנוגע בנפשו של בנימין ובנפשו של יעקב אבינו – אין מקום לשום חשבונות ולשיקולי תועלת, אלא פותחים מיד בפעולה בכל הכוח והעוצמה. ודווקא תגובה זו מצד יהודה, גורמת ליוסף לוותר.
וזו הוראה לכל יהודי: כאשר עוסקים בהצלת נפש יהודי ממצרים גשמית או רחנית, אין זמן לתחנונים פסיכולוגים או פוליטים אלא יש להביע את העמדה החשובה על הצלת עם ישראל בזעקה מתוך כאב אמיתי, וכשנוקטים בדרך זו זוכים להצלחה האמיתית.
