בתחילת הפרשה מסופר על כך שפרעה חולם שני חלומות, בראשון עולות מן היאור שבע פרעות שמנות ולאחריהן שבע פרות רזות.
הפרות הרזות אוכלות את הפרות השמנות, אך נותרות רזות בדיוק כפי שהיו, בעקבות חלום זה, מבקש פרעה מיועציו וחרטומיו שיפתרו את חלומו, אך הם נכשלים במשימה זו.
או אז נזכר שר המשקים ביוסף שפתר את חלומו ומציע לפרעה להביא את יוסף לפתור את החלום, למזלו מקשיב פרעה לשר המשקים וקורא לשריו להביא את יוסף מהכלא ויוסף אכן פותר את חלומו של פרעה ובכך מציל יוסף את מצרים משנות רעב קשות מנשוא.
מהסיפור זה אשר מופיע בתחילת הפרשה אנו למדים דבר חשוב מאוד: אל לנו לזלזל בבני אדם גם אם הם נמצאים במקום נחות ואפילו אם לכאורה הם נראים מועטי יכולת, משום שהלבוש של האדם לא בהכרח מעיד על מה שיש לבנאדם בשכלו הוא.
מזל רב היה לפרעה שלא זילזל באסיריו אלא האמין שיש אסיר בשם יוסף שביכולתו לפתור את חלומו ובכך מנע מעצמו ומעמו שנים קשות.
הלוואי ונדע לא לזלזל בבני אדם אפילו באלה הנראים לנו פשוטים ולזכור תמיד שאנחנו לא יודעים איזה כוח יש לאיש שנמצא למולנו.