בפרשת השבוע הקב"ה מצווה את משה רבנו לשלוח שנים עשר מרגלים לתור את הארץ, המרגלים חוזרים ומספרים עד כמה רעה הארץ ועד כמה אין אפשרות לכבוש אותה (מלבד יהושע בן נון וכלב בן יפונה שעודדו את העם ואמרו עלה נעלה וירשנו אותה ואכן זכו ונכנסו לארץ), לאחר שהעם שומע את דברי עשרת המרגלים הוא פורץ בבכי וכתוצאה מזה הקב"ה העניש אותם בבכיה לדורות.
הרבה פעמיים אנו מוציאים דברים שלילים מהפה אך אנו לא מייחסים לזה חשיבות, מפרשת השבוע אנחנו צריכים ללמוד שלמילים שלנו יש כוח והן יוצרות מציאות.
גם למרגלים היה כוח בדיבור אך לצערנו הרב הם בחרו להשתמש בו לשלילה ובכך הפכו את היום שעם ישראל היה אמור להיכנס לארץ ישראל ליום של בכיה לדורות שבו נחרבו בתי המקדש, גורשו יהודי אנגליה, ספרד וגוש קטיף.
בעז"ה שנדע להשתמש בכוח הדיבור שלנו אך ורק על מנת לדבר דברים טובים וליצור מציאות חיובית ובזכות כך נזכה לחזות בבניין המקדש ולגאולה האמיתית והשלמה בקרוב בימינו, אמן.
