דור חדד מספר על האדמו"ר שליווה אותו תקופה ארוכה, ועל חלום שהוביל לדרך שלו להשיב טובה, היום זה בדיוק 7 שנים לפטירתו.
זה התחיל לפני שמונה שנים, בחודש אלול, כמה ימים לפני ראש השנה. אשתי ואני היינו אז ממש בתחילת המפגשים בינינו, ואחד המשפטים הראשונים שלה היו: "אני רוצה שקודם כל תכיר את הרב שלי, חשוב לי האישור שלו". כחוזר בתשובה יצא לי להכיר הרבה רבנים, אבל קצת חששתי מהמעמד, במיוחד כי הרגשתי שזו האישה של חיי.
נסענו לבני ברק, ובבית מדרש קטן בעיר פגשנו אותו – האדמו"ר מזלאטשוב.
אני לא יכול לתאר את המפגש הזה במילים אחרות – פשוט אור גדול !
התחלנו לדבר. האדמו"ר שאל אותי שאלות, ממש כמו אבא שמתעניין בשידוך עבור הבת שלו. סיפרתי לאדמו"ר שאני משתדל ללמוד בכל יום, אך לצערי קשה לי מאד ללמוד גמרא. את המשפט הבא לא אשכח לעולם – "אני אהיה החברותא שלך", אמר האדמו"ר.
מאותו רגע הנשמות שלנו התחברו, ופה, בעצם, מתחיל הסיפור.
האדמו"ר נתן את ברכתו לחתונה, נתן לנו תעוזה ואישור להינשא.
נסענו לקברי צדיקים יחד, למדנו, היינו מדברים שיחות נפש. מידי יום שישי היה מתקשר אלי לברך אותי בברכת שבת שלום.
אדם צנוע, תלמיד חכם עצום! זכיתי שהוא פינה לי זמן ללמוד יחד איתו, אף על פי שהוא עצמו למד בכל יום שבעה דפי גמרא לכבוד אביו המנוח, במטרה לסיים את הש"ס כולו למועד השנה לפטירתו.
יומיים לאחר האזכרה לאביו הקדוש, הלכה לעולמה בפתאומיות אשתו הצדקנית. הלווייתה הייתה הפעם הראשונה והיחידה שראיתי את האדמו"ר בוכה. לאחר השבעה היה חשוב לו להזכיר לנו – לי ולאשתי אסיה – שהעיקר הוא השמחה, ושהקב"ה אוהב כל אחד ואחד, לכן עלינו לרקוד ולשמוח, גם כשקשה. זה אחד השיעורים הכי חזקים שלמדתי.
כשמועד החתונה שלנו התקרב, ביקשנו ממנו שיקריא את הכתובה שלנו ויהיה עד בחתונה, הוא התרגש ושמח מאוד.
למדנו מהאדמו"ר מהו חסד, מהי צניעות, דרך ארץ והכי חשוב בעיניו אהבת ישראל- לאהוב כל יהודי באשר הוא ולעזור לו ככל האפשר!
מידי יום שישי היה נוהג לבקר ילדים חולים בתל השומר ולשמח אותם, מידי יום היה מסתובב ומלמד ילדים קטנים תורה, היה מברר לאיזה אדם אין אוכל או אין היכן להיות בחג ודואג לו.
כל קושי, התלבטות, דאגה – פתרנו מולו, ממש שליח של הקב"ה, כל אדם שהיה בצרה – האדמו"ר היה שם לתת לו כתף , מילה טובה, נסע מעיר לעיר ממקום למקום על מנת לחזק אנשים בכל הארץ .
מועד החתונה שלנו החל להתקרב, לכן החלטנו לעשות טיול לילי לקברי צדיקים.
אני, אשתי ועוד מספר חברים נסענו בלילה שבין חמישי לשישי. ביקרנו הרבה מאד קברי צדיקים בירושלים, הייתה לנו זכות עצומה.
* * *
בבוקר, כשחזרנו, אשתי ביקשה ממני שאקום לפני שבת כדי שנתקשר לאדמו"ר לספר לו על הטיול שעשינו.
בחמש וחצי (שעה לפני כניסת השבת) אשתי מתקשרת אלי עם הבשורה ששינתה את חיינו – האדמו"ר האהוב שלנו החזיר את נשמתו לבורא, בערב שבת קודש, בפתאומיות מוחלטת, בדיוק שלושה חודשים לפני החתונה שלנו. הוא נמצא בבית ללא רוח חיים!
במוצאי שבת הייתה הלוויה. כל כך הרבה ליוו אותו בדרכו האחרונה. בלוויה ניתן היה לראות את האור שהוא הקרין על עם ישראל – אהבת ישראל. כולם היו שם – חרדים, דתיים, חילונים, נשים, גברים, ספרדים, אשכנזים – כולם !
היה לנו קשה לקבל את הבשורה.
בערב שבועות, ממש שבוע וחצי לפני פטירתו, לא היה לאדם מבוגר היכן לעשות חג, והאדמו"ר הציע שהאדם הזה יעשה חג איתו בעמנואל. הוא התקשר אלי ושאל אותי האם אני יכול לקחת אותו. באותה תקופה לא היה לי רכב, ולא מצאתי מישהו שיכול להסיע אותו לעמנואל. האדמו"ר הציע שנתחלק בכסף למונית, וכך היה. שבוע אחרי רציתי לנסוע להחזיר לאדמו"ר את 120 השקלים ששילם על המונית, אך כבר היה מאוחר מידי.
אשתי ואני התחתנו בי"ח באלול, והרגשנו שהאדמו"ר היה איתנו בחתונה.
בדיוק חודש אחרי, בתאריך י"ח בתשרי, אשתי חלמה חלום. בחלום הופיעו על הצג של הפלאפון שלה 7 שיחות שלא נענו מ"האדמור מזלאטשוב"… אשתי התקשרה אליו בחזרה, והוא אמר לה: "מה, שכחתם אותי?". אשתי ענתה לו: מה פתאום! חס וחלילה, אנחנו מתגעגעים אליך כל כך! אתה חסר לנו מאוד – היית לי כמו אב, לא שכחנו אותך! אבל אמרת לי שעדיף שאישה לא תלך לבית קברות".
הוא ענה לה – "לא, תלכי. דווקא חשוב שתלכי לבקר אותי, אני מבקש ממך".
אשתי קמה, כולה רועדת ובוכה, וסיפרה לי על החלום שחלמה.
לאחר שבוע, נסענו, אשתי ואני, לבית העלמין בנתניה לבקר את האדמו"ר – ולנגד עינינו מראה שלעולם לא נשכח.
האדמו"ר שלנו, ארבעה חודשים אחרי פטירתו, ללא מצבה! כל הגוף שלנו רעד. איך דבר כזה קרה?
אשתי הבינה למה חלמה מה שהיא חלמה, ומאותו רגע התחלנו לברר מדוע האדמו"ר בלי מצבה. היכן המשפחה, היכן האנשים שהכירו אותו? הגענו לתשובות שחידדו את המטרה שלנו – להקים מצבה לאדמו"ר.
משפחתו של האדמו"ר דאגה לילות כימים לגייס כספים מבית מדרשו. היה לנו ברור מאוד שהאדמו"ר רצה מצבה פשוטה, אך החלטנו לנסוע לרבי עמוס מנתניה, לשאול אותו מה נכון לעשות לגבי סוג המצבה וזו הייתה תשובתו – "לאדם שסבל כל כך הרבה בחייו, והיה עניו כל כך, ומסר נפש עבור עם ישראל – ראוי לעשות משהו מכובד מאד". בשל כך החלטנו לבנות לו מצבה בעלת שלוש קומות, שעולה 40,000 שקלים.
תהליך הגיוס כולו היה נס עצום! בשבוע אחד בדיוק הצלחנו, בנסי ניסים, לגייס מעם ישראל 40,000 שקלים. הקב"ה פתח שערי שמיים, כולם תרמו – חילונים ,חרדים ודתיים, נשים וגברים. מפה לאוזן, מהצפון לדרום, פשוט כולם!
* * *
אשתי ואני חשבנו כמה זה אפיין אותו – כלל ישראל, כולם היו בעיניו שווים ויקרים, כל יהודי היה עבורו יהלום! עם ישראל עשה רעש בשמיים – איזו אחדות הייתה באותם רגעים.
זכינו להקים לו מצבה, שנבנתה בזכות כל עם ישראל, וכך זכיתי אני להחזיר לו את כספו.
בביתי נשארה צוואה – מסכת ברכות שלא הספקתי לסיים עם האדמו"ר. כיום אנחנו בקשר טוב עם משפחתו של האדמו"ר, אני לומד גמרא ובבתינו ניצבת תמונתו – שמזכירה לנו תמיד את דרכו של האדמו"ר.
– מוקדש לעילוי נשמתו של האדמו"ר מזלאטשוב, הרב מרדכי מאיר בן מרים זצ"ל.
באהבת ישראל,
דור חדד 😘
