בפרשת השבוע מופיע הציווי לאהוב יהודי אחר כמו שאנחנו אוהבים את עצמנו, "ואהבת לרעך כמוך אני ה'…" (ויקרא י"ט, י"ז).
ידוע שבימי ספירת העומר אנו נוהגים במעט דיני אבילות (אי שמיעת שירים, לא מסתפרים ולא מתחתנים) בגלל פטירתם של עשריים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא מפני שלא נהגו כבוד זה בזה.
נשאלת השאלה, איך ייתכן שדווקא תלמידי רבי עקיבא שאמר ש"ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה" נכשלו בעניין זה?!
הרי דווקא רבי עקיבא הוא זה שהדגיש והחשיב מאוד את מצוות "ואהבת לרעך כמוך".
על כך יש עונים, דווקא מתוך שהם אהבו זה את זה, הם לא נהגו כבוד זה בזה!
כל אחד מתוך האהבה שהיית לו כלפי חבריו רצה שגם הם יחשבו כמוהו וינהגו כמוהו, כשזה לא קרה, הוא הפסיק לכבד את האחרים.
מכאן יש ללמוד, לא מספיק לאהוב את האחר אלא צריך גם לכבד אותו ולהכיל את דעותיו והתנהגותיו גם אם הוא חושב אחרת מאיתנו.
ומתוך אהבת ישראל אמיתית והכלת דעותיו של השני נזכה לגאולה השלמה בקרוב.
"מה אני ה' מבקש מכם? שתהיו אוהבים זה את זה ושתהיו מכבדים זה את זה"!
ישר כח גדול יוסי,
מחכים לטור הבא שלך כבר..